התיאו-טרון מגיע מחרתיים להבימה עם הצגתו החדשה "חלילה", מחזמר חדש, המתכתב באופן מתוחכם עם פרשייה מקראית עתיקה. אגב כך נסגר מעגל אחר, שראשיתו בשלהי 2010. אז, שנה בטרם המחאה החברתית המוצדקת לדעת רבים, התעוררה סערה מחאה אחרת, ראויה לגינוי, שכותרתה הייתה "חרם אמנים על אריאל".
אז, נוכח דברת מתלהמת של בעד ושל נגד היה זה נביא השלום מתקוע, הרב מנחם פרומן, שהפגין גישה מעשית. בכנס שאירח ביישובו, בדרום גוש-עציון, הוא קרא להיפוכו של החרם באמצעות הקמת תיאטרון מאחד לבבות, מימין ומשמאל, חילונים ודתיים. שמו, תיאו-טרון, מכוון להעיד על השילוב בין התיאו (מתיאולוגיה), הצד האמוני שבדבר, לבין התיאטרון, החילוני כביכול.
על כך ועוד - בראיון עם השחקנית נתנאלה תירוש, בוגרת סטודיו ניסן נתיב בירושלים, המנכ"לית והמנהלת האמנותית של תיאו-טרון, שהיא ממייסדיו.
במה להתחיל? - אולי בשאלה אם קריאת הרב פרומן באותו כנס הייתה לה ולעמיתיה בחזקת מעין צוואה. "יוסי, בנו הבכור של הרב פרומן, שמלווה מבחינה תוכנית את העבודה על כל הצגה חדשה ומנחה את תהליכי הלימוד הקשורים בכך, ממש רואה זאת כמימוש צוואתו-של-אבא ואנחנו רואים בו סוג של עוגן רוחני, בהיותו איש-תורה, לאו דווקא איש-תיאטרון".
והמחזמר הנוכחי, "חלילה"?
"במחזמר - שכתב, הלחין וביים יונתן בלומנפלד (החתום על שתי הפקות של תיאטרון 'אינקובטור', הירושלמי אף הוא) - יש אלמנטים קומיים וסאטיריים והוא עכשווי ונגיש, כשטקסטים שהם כביכול ארכאיים הופכים בו למשהו שפועם עם דופק עכשווי תוך כדי סיטואציה מקראית, שבבסיסו של החומר".
עם תירוש מופיעים בהצגה בצלאל בורוכוב, אביה ברוש, אריאל כהן-סקלי ואילון פרבר. תירוש היא היחידה שהופיעה בשלוש ההצגות, כשסביבה התחלפו השחקנים. הם משאירים מקום להפתעות, כמו ההצגה הבאה שלהם, שמחברה - החזיקו חזק! - הוא יהושע סובול, גדול מחזאי ישראל בעת הזאת. "בעבר הוא הכיר את הרב מנחם (פרומן)", מספרת תירוש, "ומתוקף ההכרות הזאת סקרן אותו לשתף פעולה איתנו, כשלצד זה היה מרתק תהליך הלימוד עם בתו, נטע, העוסקת בקבלה".
מי מחזיק אתכם? מי משלם את המשכורות שלכם?
"ברוך השם, אחרי דרך חתחתים ארוכה שעברנו, אנחנו נתמכים כעת על-ידי עיריית ירושלים ועל-ידי משרד התרבות, אם כי באופן צנוע. הפעילות שלנו מתנהלת לצד תיאטרון החאן מהבחינה הטכנית ומנהלו האמנותי, אודי בן-משה, ליווה את תהליך הכתיבה של 'חלילה' על-ידי יונתן (בלומנפלד) בייעוץ אמנותי".
תירוש בת 43, כיום תושבת כפר-אדומים ובמקור היא באה מכוכב השחר אשר בבנימין, ההתנחלות שאליה עקרו הוריה מירושלים בהיותה בת שש. "הילדות שלי צבועה מבחינתי בשני צבעים", היא מעידה. "היה שם משהו קסום בחיבור הישיר לטבע, בין כרמים ושדות ומולו - היה צד שני למטבע. בהיותי תלמידת כיתה ג' התחילה האינתיפדה הראשונה, שהביאה איזו תפנית".
והמשיכה לתיאטרון?
"זהו משהו שמילדות הייתה לי תשוקה מאוד גדולה אליו מבלי שידעתי לתת לו שם, בפרט כשאז עדיין הייתה בציבור הדתי רתיעה כלפי העולם הזה. וכשממש התחננתי להורים שיקחו אותי לחוג דרמטי, לא היה כזה בסביבה שלנו, עד שבזמן התיכון התהוותה מסגרת מתאימה לנוער דתי. לצד זה התעוררו בי שאלות אמוניות אם אני אכן בדרך הנכונה. זאת עובדה, שלמרות התהיות נשארתי שומרת מצוות".
החיבור בתיאו-טרון בין דתיים וחילוניים הוא כחזונו של הרב פרומן?
"הרב מנחם ישב על התפר הזה בכל דבר שהוא נגע בו. נראה לי, שמדבריו עלה שהוא לא ביקש שניצור משהו מגזרי. גם חיי בכפר-אדומים, יישוב מעורב, מתנהלים על התפר הזה וכך בתיאטרון שלנו, שקם מתוך תחושה של יצירה ביחד".
ואת?
"אני לא מגדירה את עצמי כאדם דתי אם כי אורח החיים שלי הוא בהחלט דתי. כלומר, כשאנחנו מונחים בתוך הגדרות, נוצרות מחלוקות בגלל הכותרות המתלוות אליהן. כשאתה עוסק ביצירה משותפת, הדבר קורה מאליו, אם כי לא אכחיש שלפעמים מתעוררים קונפליקטים, שדורשים ויתורים, מעבר לגבולות הגיזרה של כל אחד מאיתנו. לזכותו של יונתן ייאמר שכבמאי חילוני הוא ידע לתמרן בינינו".
וב"חלילה"?
"בהצגה הנוכחית שלנו כמעט אין מגע בין נשים לבין גברים ועדיין קורה על הבמה משהו מאוד חי, תוסס ובועט. זה מביא אלינו קהל דתי וחילוני גם יחד. אני מברכת על התקרבות הציבור הדתי לתחום שלנו. די אם אציין שבבתי הספר התיכון הדתיים ברחבי הארץ יש 50 מגמות תיאטרון, נתון מטורף כשלעצמו".
לאן ברצונך להגיע עם התיאו-טרון שלכם?
"הייתי רוצה שלא ייפול משום תיאטרון אחר בארץ, אבל כקבוצה צעירה הדרך שלפנינו ארוכה ואני מקווה שיום אחד הוא ימצא את מקומו הראוי בעשייה התיאטרונית כאן".