אם הוא לא היה אומר שזו הפעם הראשונה שלו בהאנגר, מעולם לא הייתי מנחשת שרגלו של גיא מזיג טרם דרכה שם: הווידאו ארט היה מעולה והרים את האווירה, הצילום והעריכה נתנו לכל נאמבר נופך אחר והתאורה הייתה פשוט מדויקת למסיבה, בדיוק כפי שהתכוון המשורר. בשילוב עם ערימות הכישרון המוזיקלי שנכחו על הבמה, מדובר היה במפגן של מקצועיות בהמון רבדים, שלא הפתיעה בהתחשב בפרסונה, אבל לא הייתה מובנת מאליה כשמדובר בהופעה ראשונה במתחם.
זו לא חוכמה גדולה לייצר ערב מוצלח כשמדובר בגיא מזיג: מאחוריו רזומה של מעל 20 שנה ושיתופי פעולה עם כמעט כל אמן ישראלי שמכבד את עצמו. הקול שלו מזוהה עם להיטי "הדורבנים" שתוקפם לא יפוג גם במילניום הבא וגם עם לא מעט שירים מצוינים ששיחרר בשנים האחרונות והכניסו גרוב גיא-מזיגי שכזה לפלייליסט גלגלצ. את כל אלה הוא שילב באינטליגנציה רבה שאיפשרה לקהל לרקוד 90% מהזמן אבל גם להתרגש כשצריך. קשה לבחור מי היו הנאמברים המובילים כשכולם מזיזים את התחת בדיוק באותו האופן, אבל אין ספק ש"רוצה שנתממש" הוא תמיד המצטיין שלי בגזרת השירים ו"אם רק תדברי" לנצח יצליח לרגש בפשטותו, גם בחלל גדול ולא-אינטימי כמו האנגר 11.
למסיבה הצטרפו גם אורחים נוספים במהלך הערב: בהתחלה היה זה רד אורבך, מ"רד בנד" האגדיים כמובן, שהצטרף לשלושה נאמברים, ביניהם קאבר חדש ל-“Left Hand Free” של alt-J שהיה מקורי ומעולה. אחריו הצטרפו עילי בוטנר וילדי החוץ, איתם שר כמה מלהיטיהם, בין היתר גם את "עוד אחד ששר לך", שיצר מזיג עם בוטנר, אחד מהלהיטים הטובים יותר שיצאו בשנה שעברה. שתי הבחירות האלו היו נכונות מאוד גם עבורו, כפרפורמר ומוזיקאי, וגם עבור הקהל, שקיבל אותם בהתלהבות רבה וידע לדקלם כל מילה.
זו אולי ההופעה השלישית או הרביעית בשנתיים האחרונות שאני רואה הופענה של גיא מזיג. בין אם מדובר באולמות קטנים, גדולים או פסטיבלים למיניהם – הוא תמיד כובש את הבמה ויוצר שואו שגורם להתאהב בו בשניות, ולא רק כי מדובר במוזיקאי על, אלא גם באדם מצחיק, צנוע וחמוד במיוחד. אני מוכרחה להודות: לא הייתי מתנגדת לשמוע עיבודים חדשים לקלאסיקות האהובות, מופלאות ומצוינות שיהיו, אבל עד אז, בטח אם לא הייתם בהופעה שלו עד כה – אל תרשו לעצמכם לפספס את ההזדמנות הבאה.
התרעות פיקוד העורף