כמנצח, יואל לוי הקיף את כדור הארץ, אך לדבריו מכל התזמורות שעליהן ניצח, כולל הפילהרמוניות של לונדון ולוס-אנג'לס, הוא מרגיש הכי בבית בתזמורת הסימפונית של חיפה, העיר שבה גדל ובה יפתח ביום ראשון, ה-11 החודש, עונה שנייה כיועץ מוזיקלי. "יש לי הרבה נוסטלגיה לעיר הזאת ואני רוצה לתרום לה ולתזמורת מניסיוני ומכישרוני, כולל בית הספר, שהקמנו לצידה, כדי לטפח את הדור הבא של נגנים מצטיינים", אומר מאסטרו לוי. "הם עד גיל 18 ואני בוחן אותו באופן אישי ומקבל מהם את הטובים ביותר".
לוי מגשים במשרתו בעיר הכרמל חלום ישן, אך ביתו נשאר באטלנטה, בארצות הברית, שבה שימש בין 1988 לבין 2000 כמנהל המוזיקלי של התזמורת הסימפונית שלה ובה הוא חי עם מרטין, רעייתו השנייה, עיתונאית, שהייתה שנים רבות עורכת בכירה ב"קוסמופוליטן".
בקונצרט הקרוב, בניצוחו של לוי, יהיה הכנר הנודע מקסים ונגרוב הסולן ביצירות "ציגן" מאת רוול וקונצ'רטו לכינור מאת פרוקופייב וכמו כן תבוצע הסימפוניה מס' 2 של סיבליוס. ברם, גולת הכותרת של הקונצרט תהיה הבכורה העולמית ל-"1982", סימפוניה מס' 2 מאת עודד זהבי, שהלחין אותה לרגל מלאת 40 שנה למלחמת לבנון הראשונה, שבה לחם כטנקיסט.
כשלוי נשאל אם הוא מתכוון לשים דגש על יצירות כחול-לבן ברפרטואר שהוא מתווה לתזמורתו החיפאית, הוא משיב בכנות: "דגש על גבול מסוים. עלינו להיות ריאליסטים ולהכיר בכך שהקהל מצפה קודם כל ליצירות מוכרות לו. אישית, לא אוכל להתפנות לכך יותר מדי. יש לי מחויבות לבוא לסימפונית חיפה ארבע פעמים בשנה, כולל פעמיים לשם העלאת אופרות, כשבכך יש מימוש לאהבה אחרת שלי. בעונה הקרובה נבצע בביצוע קונצרטנטי את 'חליל הקסם' מאת מוצרט ואת 'לה טרוויאטה' מאת ורדי. זאת, לאחר שבעונה שחלפה עשינו את 'כרמן' של ביזה".
לוי, 72, היה בן חודש, כשעלה עם הוריו מרומניה. "בהתחלה גרנו בתנאים מאוד קשים בבית ערבי הרוס, בעיר התחתית, בחיפה", הוא משחזר. "לאבא שלי, נהג הסעות בעיסוקו, לא היה מושג במוזיקה קלאסית. הוא אהב חזנות ומוזיקת פולקלור רומנית-הונגרית. כשראה כיצד הגבתי למוזיקה, הוא הביא הביתה אקורדיון שקנה ברחוב מימאי. למדתי לנגן בו מצ'לן לשעבר".
זובין מהטה היה מי שזרק אותו למים. "בעוד חודשיים אני חוזר לישראל כדי לנצח על האופרה 'אותלו' מאת ורדי - ואז נראה", הוא אמר לו בלי להבטיח דבר. בעקבות ה"אז נראה" של מהטה, לוי, שעד אז לא רק שלא ניצח על שום אופרה, "אלא גם לא ניצחתי על תזמורת רצינית כלשהי", למד כעדותו את הפרטיטורה כמו מטורף.
מהטה לא שכח אותו. "כשחשבתי שכל המאמץ שלי היה לשווא, כשהגענו לחזרה האחרונה, זובין שאל אותי פתאום אם אני רוצה לנצח - ופינה לי את דוכן המנצחים", נזכר לוי. "לנגנים זאת הייתה הפתעה. כמי שהיה די חדש בתזמורת, הם בקושי הכירו אותי ופתאום הם שמעו את המאסטרו מכריז - 'מיסטר לוי ינצח עליכם עכשיו!' כולם הסתכלו עלי בתור מי זה בכלל - וצייתו. עמדתי במשימה! זה היה ערב שלא אשכח כל חיי. בו במקום הבנתי, שגמרתי סופית עם כלי ההקשה והעתיד שלי הוא בניצוח".
לוי השתלם בניצוח ברומא, בהולנד ובלונדון עד שמאזל קרא לו לשמש כעוזרו, ולאחר מכן כמנצח הבית בתזמורת קליבלנד. ב-88' הוא נענה להצעה לשמש כמנהל המוזיקלי וכמנצח הראשי של התזמורת הסימפונית באטלנטה, ש"עד אז נודעה בזכות המקהלה המהוללת שלצידה, שעליה ניצח רוברט שואו".
"את הנשיא קרטר? - אף פעם. אני לא זוכר אותו מגיע לקונצרטים של התזמורת בעירו. הראש שלו היה במקום אחר".
לאחר תריסר שנים ב"קוקפיט" של התזמורת באטלנטה, שב לוי לאירופה, שם ניהל מוזיקלית תזמורות בבלגיה ובצרפת עד שב-2014 ציפה לו אתגר מאתגר במיוחד, כשמונה כמנצח הראשי של תזמורת רשות השידור הקוריאנית.
"הייתה לי חוויה נהדרת בסיאול, שם הקלטנו בין השאר את הסימפוניות של מאהלר ואת 'שירי גורה', יצירתו הפנטסטית של שנברג, אחת היצירות המופלאות שאי-פעם ניצחתי עליהן", הוא מעיד.
כדי להיות בפורמה, לוי עושה הרבה התעמלות. שנים עסק באמנויות לחימה. לאחר שהשיג חגורה שחורה בקראטה, עבר לאייקידו עד שהנסיעות שיבשו לו את האימונים.
מנישואיו הראשונים לוי הוא אב לשלושה בנים, שלא רק שלא הלכו בדרכו המוזיקלית ולא רק שהעדיפו את הרוק'נ'רול על פני מוזיקה קלאסית, אלא שאייל, הבכור בין השלושה, אף הרחיק למחוזות הרוק הכבד. "אינני מתלונן", מעיר לוי. "העיקר מבחינתי זה שהם שומרים על זיקה כלשהי לארץ".
התרעות פיקוד העורף