אמש נטמן בהר המנוחות בירושלים סימון (שמעון) יאיר, שיחד עם אחיו משה, הלא הוא מואיז הקטן יבדל"א, כיכבו בשירו הנודע של יוסי בנאי "אני וסימון ומואיז הקטן", והם "חבריי ההם הישנים", בילדותו בירושלים של שנות הארבעים של המאה העשרים. יאיר נפטר שלשום בגיל 92, והותיר אחריו את אשתו, ששת ילדיו ועשרות נכדים ונינים.
השיר שכתב יוסי בנאי ב־1980 והלחין חנן יובל היה ללהיט מיידי, נחת בהפתעה על שני האחים הירושלמים ובין לילה הפך אותם למפורסמים ולמבוקשים לראיונות בתקשורת.
בשירו, מתאר יוסי בנאי את הווי ילדותו בירושלים שבה נולד. על הסמטאות, הצבעים והקולות, ומשחקי הילדות "סמל", "סוס ארוך" ו"ראסיות". את גיבורי התרבות דאז - טרזן, ארול פלין, וגוגנה דין - בהצגות היומיות בקולנוע רקס שכבר לא קיים. את נעלי השבת וכובע של ברט, ועברית יפה עם עי"ן ועם חי"ת. זאת ירושלים שהייתה פשוטה ובלתי מסובכת ו"המלחמות בה היו אז לא אמיתיות". וכמובן השיר מספר גם על שני חבריו, סימון הבכור ואחיו הצעיר ממנו בשנה וחודשיים, מואיז הקטן.
סימון, כך היה שמו בפי אחיו, ושמעון בפי כל מכריו, הוא עבד עד פרישתו כמנהל המחלקה לדמוגרפיה במשרד ראש הממשלה. מואיז הקטן היה לעו"ד משה יאיר כיום, ומתגורר במודיעין.
על קברו ספד לו מואיז הקטן: "זכינו להתחבר באמצעות חברנו מילדות יוסי בנאי, בשיר המתאר את תקופת ילדותנו. תמיד שמחתי להדגיש שהילד סימון, מכל שלושת הזאטוטים הוא אח שלי. בלבי נישאר תמיד יחד".