בשנים האחרונות הפך שדרן הרדיו והדי ג'יי סתיו בן יקר לאחד התקליטנים המזוהים ביותר עם סצנת המוזיקה של שנות ה-80, כשמלבד היותו אנציקלופדיה מהלכת לעשור זה, דואג להרקיד עשרות אלפי בליינים לצלילים הנוסטלגיים של מסיבותיו. "כבר עשור וחצי אני מנגן במסיבות נוסטלגיה ומסיבות נושא", אומר בן יקר. "אוהב לשלב את האהבות האישיות שלי יחד עם הלהיטים הגדולים ובכל מקום שאני מנגן בו לא שוכח לקחת את הלב".
בעשור האחרון התפרסם בן יקר בסצנת חיי הלילה בעיקר בשל הבייבי שלו, ליין מסיבות שנות ה-80 "פלאשבק" שהוא מקיים מדי יום חמישי. "הרעיון היה ליצור ליין שמשלב את השירים הכי אהובים משנות ה-80 יחד עם הופעות חיות של אומנים מהארץ ומהעולם עם המון כבוד לכל שיר בכך שהוא יושמע כמו בזמן אמת ללא תוספות צלילים או עדכוני גרסה", מסביר בן יקר.
"טל אביב היה שותפי אז לרעיון והבאנו המון אומנים בכל מסיבה: למשל, הכל עובר חביבי, אדם, סי היימן, דפנה ארמוני, יזהר כהן ועוד. בהמשך הטסנו היישר מאיביזה את סנדרה ('מריה מגדלנה', 'בחום הלילה') להופעה במסיבה שלנו. לכל מסיבה נוספו עוד אוהבי אייטיז שסיפרו לחבריהם וכך נוצרה קהילה של ממש שחוגגת את השירים האלו כאילו הם יצאו רק אתמול.
תקלטתי בהמון חללים בחיי וזו תמיד חוויה מיוחדת לראות איך בכל מקום אני יוצר עם המוסיקה סיפור אחר בדרך כלל זה קשור לאנרגיה שעוטפת את החלל", אומר. "למשל, בקולוסיאום המיתולוגי שחזר לאחרונה לפעילות ובו התחלתי לתקלט לאחרונה, יש תחושה מיוחדת אולי זו הקרבה לים, או המבנה התיאטרלי ואולי פשוט הידיעה שבמקום הופיעו כל כך הרבה אומני אייטיז שגדלתי עליהם הופכים כל שיר שניגנתי שם לקסם מפואר".
מאין המשיכה שלך למוזיקה הנוסטלגית של הסבנטיז והאייטיז?
"את הדיסקו ושנות ה-80 קיבלתי במתנה מהבית בו גדלתי, כל הזמן שמענו מוזיקה וזה כיסה על שכבות עבות של עצב או בדידות שחוויתי כילד. הצלילים היו המקום הבטוח שבו יכולתי להרגיש שייך ומחובר וגם הכי אהוב ועטוף שכנראה אפשר".
מי קהל היעד שמגיע למסיבות האלה?
"רוב הקהל מגיל 40 ומעלה ובכל מסיבה אנחנו תמיד פוגשים גם ניצנים של הדור הבא שקיבל ממש כמוני את האייטיז בירושה מהבית או מהרדיו, וזה תמיד מרגש לראות שזה לא רק עניין של גיל ולעיתים גדול יותר מכל הגדרה של מקום או זמן".
ב-12 בינואר (יום חמישי), החל מהשעה 22:00, יחגוג בן יקר במסיבת "פלאשבק" מיוחדת לציון עשור לקיומו של הליין במועדון ה"בראסקו" ברחוב השרון 12 בתל אביב.
"צפויות לערב הזה הרבה הפתעות מרגשות", אומר. "תיפתח תערוכה של תמונות והזמנות מכל עשר שנות המסיבות, הזמרת האהובה דפנה ארמוני תתארח בתחילת המסיבה על עמדת התקלוט, ובכל הערב יהיו מופעי פריצה איכותיים, כוכבים ואומנים מקומיים אשר יברכו את הליין וגם יבחרו להיטי אייטיז נצחיים (חלקם כבר כאן בכתבה) ועוד כמה הפתעות שעליהן שומר בסוד".
לרגל האירוע החגיגי, הטלנו על בן יקר משימה: לבקש מכמה מהאמנים הישראלים האהובים מכל הזמנים לבחור את להיט האייטיז הפייבוריטי שלהם – ולנמק:
אילנית – George Michael – careless whisper
"ההתלבטות הייתה בין קייט בוש שחזרה לתודעה לאחרונה עם השיר Running up that hill לבין השיר שבחרתי ששייך לג'ורג' מייקל שהיה אז חלק מהצמד וואהם ושר פשוט נפלא, עקבתי אחרי השירים שהוא הקליט ואחרי הקריירה הנפלאה שלו והקול המיוחד שלו ולצערי הוא הלך לעולמו מוקדם מדי והוא הבחירה שלי, יש לו קול כ"כ מיוחד".
עברי לידר – Eurythmics – Sweet Dreams
"לדעתי אין ספק בקשר לשיר הזה הוא שיר הפופ הטוב ביותר בכל הזמנים. אנני לנוקס במיטבה, הכל שם מושלם, מהליין של הסינתיסייזר לטקסט אליה - Sweet Dreams (Are Made OF This)".
דפנה ארמוני – Cyndi Lauper – True Colors
"הוא יצא באותה שנה שיצא אלבום הבכורה שלי, נהניתי לבצע את השיר הזה בהופעות הגדולות שלי (לדוגמא ב"רוקסן") שילבתי את האהבה שלי לשירה, נגינה וציור, אני זוכרת שקניתי בד טורקיז ועליו ציירתי שמש שוקעת במהלך השירה הצבע נזל על הבד. השיר הזה הוא מטאפורה לרגשות שלנו כבני אדם ומשם החיבור אליו".
שרון ליפשיץ – Alphaville – Forever Young
"יש כל כך הרבה שירים שאני אוהבת בשנות ה-80 ובחרתי דווקא אותו כי הוא אבן דרך משמעותית בחיים שלי וגם השם שלו 'פוראבר יאנג', הלוואי שיהיה לכולנו!"
מרגול – מאיר בנאי – שירו של שפשף
"מכל השירים שאני שרה בהופעות יש רק 2 שירים שהם לא שלי ולהם אני עושה גרסת כיסוי לאומנים שאני מאד אוהבת. הראשון הוא כמובן זוהר ארגוב והשני זה השיר האדיר הזה של מאיר בנאי עם מסר חזק מאד: 'מה אני? אני רק בנאדם, אני חי ועובד כמו כולם, אני רואה עתיד, אני חושב תמיד שהכוונה נותנת אמונה'".
דביר בנדק – Murray Head – One Night In Bangkok
"מכל השירים בשנות ה-80 תודו שאין על השיר הזה!".
חנה לאסלו – Donna Summer – She Works Hard For The Money
"איזו זמרת ענקית זו. שיר שעושה חשק לרקוד הוא פשוט אחלה של שיר, וגם אני, כמוה, עובדת קשה בשביל הכסף".
איגי וקסמן – Tears For Fears – Mad World
"מתוך אינסוף שירים שאני אוהבת באייטיז – העשור המושלם, זה האחד – הפקה, עיבוד, מילים ולחן - שיר שהכל בו פשוט מושלם. אוהבת גם את הקאבר של גארי ג'ולס אבל אין שני למקור!".
קובי אוז (טיפקס) – Yazoo – Situation
"גרסת ה-12 אינץ' של סיטואיישן – וינס קלארק ואליסון מוייה, הלוא הם הצמד יאזו. לא היה הלהיט הכי גדול שלהם אבל הוא קבע סטנדרט אחר ברחבות הריקודים. וינס הגאון המציא מנעד צלילי פאנק קצוץ וצרוד מבלי לחקות כלי נגינה. אליסון הביאה פול נשמה, הם היו קר וחם ביחד. הגרסה לימדה אותי לראשונה מה זה דרופ לבאס אנלוגי בודד וקטלני, איך מרימים ומרימים ובמקום לנסר בקצה סולי סינטי מרמזים חצי משפט מוזיקלי ועוברים הלאה, איך סטריאו יכול להיות סוטה וגם איך טיפות מים יכולות לדרבק בקצב 16/1 מדויק. כשהייתה לי כרבולת - היא פשוט עפה מזה".
סי היימן – Hazel O'connor – Will You
"קודם כל מזל טוב ענק לפלאשבק. אני בחרתי משנות ה-80 את השיר מתוך הסרט BROKEN GLASS של הייזל אוקונור מכמה סיבות: קודם הוא שיר שמספר על זמרת שלא ראתה רק הלמעלה בקריירה אלא גם את הלמטה והיא אומרת לקהל שלה בסוף הערב: Will you just politely say goodnight? Or will you stay for another coffee?, והיא בעצם אומרת להם: 'תישארו עוד שניה, תמשכו עוד קצת את הרגע הזה שבין קהל לאומן שלו'. אני אוהבת את השבירות שלו וכמובן את הסרט.
זכיתי לבצע אותו והוא הפך להיות קאבר קאלט שלי והוקלט גם בהופעות האלבום השני על ידי יזהר אשדות ואז היינו מאד חדשניים, במקום להשתמש בסקסופון (כמו במקור) קראנו להרולד רובין ז"ל שעשה סולו קלארינט לא הגיוני ביופיו".
מיקיאגי - bronski beat - smalltown boy
"השיר מייצג את המהפך המיני של שנות ה-80 - טשטוש המגדרים. הוא מדבר בפתיחות אירופאית על נטייה מינית. זה היה בתקופה חשוכה בישראל, תקופה שבה נטייה חד מינית עדיין הייתה מחוץ לחוק. זה ייצג מבחינתי קרן אור בעולם חשוך וגזעני. חוץ מזה שזה שיר מהמם".