ביום שישי בצהרים התכנסו מיטב האומנים ממשרד יחסי הציבור של רונית ארבל באולם רידינג 3 לאירוע ההתרמה השנתי של "סיירת השיפוצים למען קשישים וניצולי שואה". הסיירת מופעלת ע"י מתנדבים, שחלקם הגדול הם אנשי מקצוע מתחום השיפוצים, שמעניקים מהזמן והידע המקצועי שלהם לעזור לאנשים שחוו דברים נוראים בחייהם, ולדאוג שהם לא יצטרכו לחיות בתנאים משפילים במדינת ישראל.

למרות שהסיבה לשמה האירוע הזה התקיים הוא לא דבר שאפשר לדבר עליו בבדיחות, מיה דגן הנחתה אותו בקלילות ובהומור לא מתוסרט, שבדיוק בשבילם מזמינים אותה. דגן עשתה זאת מבלי להטיף או להפריז במילים, רק בעיקר להודות לאנשים הטובים שמאפשרים לעמותה הזאת להמשיך את הפעילות שלה כבר שנתיים. 

עברי לידר עלה ראשון, רק הוא והקלידים, לשיר "מישהו פעם". תוך שניות זה הרגיש כמו ערב שירה בציבור כשהקהל כולו מצטרף לשיר, וברקע וידאו שהציג את פעילות המתנדבים והפנים המאושרות של הקשישים שבתיהם עברו מהפכים.

אחריו עלתה מירי מסיקה ונתנה הופעה ווקלית מרגשת ש"שיר תקווה". נשמע שהיא שרה ישירות לקשישים שמחכים בבתים שלהם עם המילים "אל תפחד עכשיו, אם לא היום אולי עוד שנה", כשהמטרה של היום היא שאף אחד לא יצטרך לחכות שנה עד שהסיירת תגיע אליו. 

אחרי שני שירים נוגים ומרגשים עלתה לבמה די ג'יי דלית רצ'סטר, ומאותה נקודה זאת הפכה להיות מסיבה שחוגגת את החיים. עילי בוטנר וילדי החוץ הרימו את הקהל "מכתב לאחי" (מוכר יותר כ-"הנה באה השעה"), ומיד אחריו נתנו ביצוע לוהט ל"אני אש".

סרטוני השיפוצים הוחלפו בווידאו ארט של מסיבות, עדן מאירי עלה לשיר את הלהיט שלו "מי יגיד לך לא" שגרם לצפיפות סמוך לבמה. אחריו עלתה נרקיס עם "ממה אתה בורח" שאחריו הפתיעה עם מיקס של להיטים באנגלית, והראתה שהיא יודעת גם להיות שמחה. מוקי עלה לשיר את "אלוהים" כשדי ג'יי רצ'סטר נותנת לו סאונד של אלקטרו-פופ אירופאי, שהיה קצת מוזר, אבל החמיא ליכולת ההופעה של מוקי, שעם כל הכבוד, היה צריך משהו שיחמיא לו מול הזמרים האחרים שהופיעו לצידו.

לקראת סיום עלתה שוב מירי מסיקה לשיר את "מפחד עליך" שבמקור מגיע בגרסת דאנס, ועל הבמה הזאת קיבל בוסטר. את המופע סגרו הראל סקעת עם "שאהבה נפשי" (בן לוקח בת) המקפיץ ורן דנקר עם "בית משוגעים" ו"השמלה החדשה שלי" – והוכיח שמכל מצעד הזמרים הזה, הוא לוקח את כולם בענק. הופעה מחשמלת של כוכב שמודע לעצמו, למסרים שהוא מעביר, לקהל שלו ולכל ביט במוזיקה. 

וכך יצאנו בשישי בצהרים לגשם קל, אחרי שהתבשמנו בשלל מאכלים, משקאות והרבה מוזיקה טובה, עם הרגשה של תקווה לעם הזה, שממשיך להראות שגם אם המחוקקים לא ידאגו לנזקקים, אנחנו, האזרחים, נעשה את זה בעצמנו.