"צלקות באספלט" הוא שם שירו המחאתי החדש של אברהם טל, שנשמע מיוחד כמו שמו. בעיבוד פופ עכשווי מצליח טל לשפוך את לבו על המצב הכאוטי השורר במדינתנו ובחברתנו: שנאת אחים, רצח, שכול, אלימות ומלחמה. כל זאת, עטוף בשירה חנוקה מדמעות ורגש, כנות טוטאלית ובעיקר כאב שבולט מזעקתו של טל, שמצליח ליצור שיר מחאה אמיתי, אותנטי ונוגע, שמצד אחד קליט ועטוף בצלילים כיפיים ומצד שני מעביר את המסר הכואב והטרגי במציאות היומיומית שלנו, דיסוננס, בין כיף לעצב, שהוא מהות חיינו פה.
טל לא נכנס לפילוגים פוליטיים ולא מוחה נגד ממשלה או ממסד אלא מוחה עלינו, בני האדם, והכיוון שהשנאה נשאה אותנו אליו. זה ללא ספק, בעיניי, אחד מהשירים הטובים ביותר שלו.
מאור כהן מוציא את שיריו בקצב שלו, ובמרבית המקרים מדובר בפנינה, בדיוק כמו "מרגיש טוב". שירו החדש שמזכיר שוב איזה רוקר אהוד ומעולה הוא, כזה שמתעלם מטרנדים ושומר על הקו הידוע והאהוב שלו, במקרה זה רוק בסגנון סבנטיז-אייטיז, עם דגש רב על המלודיה, על הדואליות במילים ובעיקר אופטימיות שמצליחה להעלות חיוך.
כהן אף פעם לא מתיישן, תמיד רלוונטי ובעיקר עושה מה שבראש שלו. זו אולי הסיבה שהוא מעולם לא ירד מתשומת הלב הציבורית. שיר קליט שמכניס אותי למנהרת זמן כיפית שאני לא רוצה לצאת ממנה.
רגע אחרי שילדה, שירי מימון משיקה שיר חדש בשם "אמא", שיר פופ אולטימטיבי שמתחיל רגוע ותופס קצב בהמשך. מימון זמרת מעולה וניכר שהיא מתכוונת לכל אות ומילה שהיא שרה. השיר עצמו קליט מאוד, ומהזווית של אם ששרה לילדיה – אי אפשר שלא להתרגש ממנו.
אהבתי שבניגוד לרוב שירי ה"אימהות", שהם בלדות, מימון הלכה על קו יותר קליל וקליט ופחות "כבד", וזה כבר מרענן. לא חסרים ברפרטואר הישראלי שירי אמהות אבל אם כבר יש שיר חדש כזה – שיהיה מעניין. הפעם זה מצליח.
אחרי הפרידה שהסעירה את הביצה המקומית, רועי סנדלר משיק שיר חדש "שמועות", שמקבל משמעות יותר איתנה לאור הפרידה, בה גיבור השיר בעצם שר על האקסית, מתרברב בכך שהקריזות שהיא חוטפת הן על גבר אחר ולא עליו, לא מתעניין בה ורוצה למחוק אף את התכתבויותיהם, או במילים אחרות "משחק אותה גבר", כזה שהשלים עם הפרידה ועבר לפרק אחר ומרשה לעצמו להיות ניזון משמועות על כך שהיא מרכלת עליו במקום לוודא זאת.
הטקסט השובב והצעיר מדבר בדיוק לדור ה-Z ולדרך החשיבה של מרביתו, הלחן, המשלב רגאטון עם פופ-היפ הופ וטכנו (משום מה בפזמון סנדלר נשמע כמחקה את איתי לוי בסטייל), קליט, אבל הביצוע גרוע בלשון המעטה, מלא בזיופים וטכני מדי. אף פעם לא תפסתי מסנדלר זמר אבל לפעמים הוא הצליח להתגבר על המכשול בכך שנמנע ממניירות והכיר את המגבלות הקוליות אבל הפעם נראה שהוא שכח וזה נשמע כמו שירת קריוקי צורמת. לפחות הפרידה מאנה זק תקפיץ את השיר. גם זה משהו, לא?
מגי (היקרי) או בשם הבמה MAGI הולכת להיות אחד הדברים הכי לוהטים בעולם (יצירותיה כבר משולבות בסדרות ובסרטים בינלאומיים). אני מכיר ועוקב אחר הקריירה שלה כבר לא מעט שנים, אבל נדמה שבתקופה האחרונה היא מאד מגובשת מבחינת הסגנון, המטרות, הכתיבה, הזהות האומנותית והרצון לאתגר את עצמה מוזיקלית, לפרוץ גבולות, לנפץ מסגרות ובעיקר ליצור מוזיקה טובה ואיכותית.
ב-"Kul Shay" ("הכל"), הסינגל החדש שהיא כתבה והלחינה וזוכה להפקה מוזיקלית מעולה והדוקה של דורון פלסקוב ותום אלבז הוא מושלם בעיניי: מלבד העובדה שהשיר הוא בערבית ועוסק בביקורת על האטימות שלנו זה כלפי זו, השנאה, האיבה והזעם שגורם לנו לעתים לאבד צלם אנוש, הוא עטוף במוזיקה נהדרת ועשירה, בביטים אלקטרוניים סוחפים ובביצוע עוצמתי ומדויק שאי אפשר שלא להישבות בקסמו.
היקרי משלבת ביצירותיה את כל מה שגדלה עליו: מוזיקה ותרבות עיראקית שספגה בבית סבתה, שירה תימנית, שירה עברית, סגנונות של היפ הופ, דאנס, פופ וסול, והבליל הזה הוא החומר הטוב ממנו היא יוצקת את יצירותיה.