מפתיע לשמוע מאבי דור שהרפתקת “הופה היי”, שהטביעה חותם בל יימחה על מהלך הקריירה שלו, החלה בכלל במתיחה. היה זה בשנת 90’. זמן מה לאחר פירוק ההרכב המקורי של “הופה היי”, יגאל בשן תר אחר מחליפים לעוזי חיטמן וליונתן מילר, והעלה תחילה בחכתו את אהרן פררה. אחריו מצא את דור כצלע השלישית של השלישייה.
“לאחר שהתרשם מההופעה שלי בקדם אירוויזיון, יגאל זימן אותי לאודישן בפארק הירקון”, מספר דור. “הוא, עם מצלמה בידו, הטיל עליי לשיר את השיר ‘הופה היי’ ולהשמיע את מונולוג הפתיחה של התוכנית, שכולם הכירו מהטלוויזיה. תוך כדי קריצה לפררה, שישב בצד, הוא אלתר מתיחה. שלושה שבועות הוא הוציא לי את הנשמה ולא סיפר לי שהתקבלתי עד שהודה: ‘עבדנו עליך!'. מאז כוניתי בהומור שלנו ‘השלישי’, כשיגאל כונה ‘הזמר’ ופררה - ‘החתיך'”.
מאותו רגע דור הפך למזוהה מאוד עם הלהקה. “אם קודם לכן הייתי בדרן לקהל המבוגרים, בבת אחת השתנו לי החיים, כשהוקפצתי לעולם הילדים ונשארתי שם. הזיהוי עם תוכנית הטלוויזיה המצליחה עזר לי בכל מקום”, הוא מספר.
דור, כמעט בן 66, נולד בברזיל להורים שנסו לשם לפני השואה מלטביה. זלמן אברהם וגנר, הם קראו לו תוך כדי הנצחת סבו. “קראו לי זלמן עד הצבא ונשאתי את השם בגאון”, הוא מספר. בהיותו בן 4 וחצי עלה עם משפחתו ארצה, והם התמקמו בקריית ים. אביו עבד כפועל במפעל “פניציה”, ודור החל את הקריירה שלו כבדרן בלהקת “השובבים” המקומית.
לאחר טירונות בגולני, העביר דור את שירותו הצבאי בחבורת הזמר של פיקוד הצפון, שנודעה בביצוע שלושה מלהיטי מנהלה המוזיקלי, יאיר רוזנבלום - “בלילה על הדשא” (מילים: אסתר ניצב) ו”בוא איתי אל הגליל” ו”גשם אחרון” (מילים: אהוד מנור).
“תמיד הייתי קומיקאי, אבל עד סוף שנות ה־80 הייתי בעיקר זמר”, מספר דור. הוא הגיע לשיאו בקדם אירוויזיון 89’, שבו הרשים עם השיר “מביט מהצד”, עם לחן של מירון מינסטר למילותיו. השיר, שבחלקו הושר א־קפלה, אומנם זכה לתשואות הקהל, אך נדחק מאז הצדה. “זה לא משהו יוצא דופן”, הוא סבור. “משירים כאלה שלא שפר מזלם, אפשר היה להפיק יופי של קדם אירוויזיון”.
כשהגיעה “הופה היי”, אתה ופררה הייתם אמורים להסתופף בצלו של כוכב דוגמת יגאל בשן, אבל למעשה זה לא קרה ככה.
“קרה ההפך. אם חשבנו שבהופעות נעמוד מאחור ונעשה לו ‘שובי דובי’, יגאל בנדיבותו וברוחב לבו קידם אותנו אל קדמת הבמה כשווים, כביכול, אליו, מה שלא חלמנו שיקרה. כך היה ב־12 שנות ההרכב שלנו. לאחר חמש השנים שבהן התוכנית שודרה בערוץ הראשון, המשכנו בהופעות בהיותנו להקה של דרכים, שחרשה את הארץ ממטולה עד אילת. נהנינו מההומור של יגאל וגם מנדיבותו, כשבמסעדות הוא התעקש שהתשלום יהיה עליו”.
הלכו והתמעטו
למרות ההצלחה הגדולה, לרבות זכייה בפסטיגל, שלישיית “הופה היי” הגיעה לסוף דרכה ב־2002. “גם דברים טובים נגמרים מתישהו”, אומר דור. “למרות זאת, המשכנו להיות בקשר עם יגאל עד שהחלה תקופה פחות טובה בחייו, ומאז המפגשים שלנו הלכו והתמעטו עד כדי ריחוק.
משלב מסוים כפינו עליו את המשך הקשר. בפעם האחרונה נפגשנו אצלו בבית חצי שנה לפני מותו (בשן שם קץ לחייו בדצמבר 2018 – יב”א). אז הוא כבר לא היה אותו יגאל שאהבנו, יגאל שאהב את החיים בצורה מטורפת והיה האחרון שניתן היה לחשוב שיסיים את חייו כפי שסיים”.
דור עצמו עבר בהמשך לתחום הבימוי. “זה התחיל בצורך בפרנסה. לא למדתי בימוי, כשם שלא הייתי בשיעורי פיתוח קול, או בלימודי משחק או מוזיקה”, הוא מספר. “אני אוטודידקט שחבורת הזמר של פיקוד הצפון הייתה בית הספר שלו. קיבלתי הזדמנות לביים הצגת ילדים של סופי צדקה - והמשכתי, לא רק בבימוי לילדים, אלא גם בהצגות למבוגרים, כמו הצגת הלהיט למבוגרים ‘ספונג’ה בעיר הגדולה’ בהשתתפותן של ציפי שביט, חני נחמיאס ועירית ענבי”.