מצד אחד השיר הזה מתאים לקולה ולמנעד שלה, הגם שזה חשוב והכרחי לשנות כיוון, להתפתח ולא להישאר תקועה במקום, כך שהצעד הזה מאד מבורך והולם אותה היטב, ומאידך השיר לא כל כך הצליח לסחוף אותי מוזיקלית. הטקסט סטנדרטי ועוסק ביחסים של בינו לבינה, וההפקה מעולה, אך משהו עדיין חסר לי בשיר. אולי הציפיה לפזמון מרסק, שהפעם לא הצליח להלהיב אותי. עם זאת, אני די שמח להכיר את הצד הזה של אלה לי וחושב שהיא צריכה להתמיד בו.
הלחן המלודי קליט, השילוב הקולי בין עמדי לארצי מצוין והכימיה וההערצה של עמדי לארצי בולטת ומנגד ההערכה של ארצי לעמדי נוכחת אף היא. שיר שכולו מנת אור בתקופה סוערת.
ההפקה המיוחדת שמשלבת בין רוק למזרחית עם אלמנטים של פופ, דאנס ודיסקו מתמזגת עם הלחן הקליט, והחיבור הקולי בין סרנגה (שהייתי רוצה לשמוע אותו קצת יותר בולט בפזמון) לטסה אמנם לא נשמע כל כך טבעי אבל כן מסקרן ומשתלב יפה, לצד הטקסט של עמיר לב וטסה שמלא זיכרונות וגעגועים לסבתא חנה (ששמה לא מוזכר בטקסט עצמו) שבעצם יכולה להיות סבתא של כל אחד ואחת מאתנו בקונוטציה האישית. שיר מצוין.
מה שבעיקר פחות אטרקטיבי בשיר זו השירה של ביטי: היא זמרת מצוינת והקול שלה מעולה, אבל השירה הנקייה שלה פה לא מתאימה לסגנון, לא מלוכלכת מספיק בשביל שיר פופ, הגם שההפקה המוזיקלית לא כל כך מרימה לקול שלה אלא די תוקעת אותה באותו מקום. עם שיר יותר קליט, ביצוע יותר מחוספס והפקה מוזיקלית יותר טובה – היה לשיר סיכוי להיות סביר, כי הפזמון והקונספט טובים, אבל בפועל זה לא קרה, וחבל. שיר אנמי ויבש. פספוס. חבל.
הוא לא מנסה לשיר בסולמות שאינם מתאימים לו, מודע לעצמו היטב, ומצליח להפוך גם את הסלסולים הקטנים שלו לחמודים. הטקסט הוא אישי וניכר כי רפאלי מאמין למה שהוא שר, ואמנם השיר טוב (ואף יותר מזה), חסר לי בו הטוויסט שממנו מורכב להיט גדול. עם זאת, לא כל שיר שמוציאים צריך להפוך ללהיט וכשיר ראשון, אין ספק שרפאלי עורר את הסקרנות והעניין, הראה את כישרונו המוזיקלי ועכשיו משימת ההוכחה עליו: להמשיך בבחירת שירים מוקפדת כמו שיר זה, להתמיד ולמתוח את הגבולות האומנותיים. הוא בכיוון הנכון. הסיפתח הזה הוא הבשורה המוצלחת לכך.
התרעות פיקוד העורף