הפרק הרביעי והאחרון (כמעט) בסדרה מסתיים בטרגדיה הנוראית ובבשורה המרה על מותו של אריק איינשטיין ב-26 בנובמבר 2013 בגיל 74, תאריך שייחקק תמיד בהיסטוריה כאחד מימי האבל הגדולים בתרבות הישראלית.
בשנה הראשונה לפטירתו דובר רבות על אופיו, אישיותו הביישנית והמכונסת, ההסתגרות בביתו וההתרחקות מהתקשורת, שיחותיו האחרונות והידע הפנומנלי והאנציקלופדי שלו בספורט, כמו גם על השירים האחרונים שלו שזכו להתעלמות כמעט גורפת מתחנות הרדיו.
ברם, על השנים האחרונות של אריק האדם פחות דובר, כנראה משום שהוא העדיף לשמור על פרטיותו. בניסיון לפזר את עלטת המסתורין שאופפת את התקופה האחרונה צללנו עמוק לארכיוני העיתונות הכתובה, הרדיופונית והטלוויזיונית, וניסינו להבין כיצד נראו שנותיו האחרונות, על דובשן ועל עוקצן.
פרק זה עוסק במשברים האישיים והמקצועיים שחווה איינשטיין, בסכסוכים המתוקשרים אליהם נגרר, בהתבטאויותיו הפוליטיות, במערכת היחסים המורכבת והכואבת שניהל עם התקשורת, בתחושת הבדידות, בחיים המשפחתיים הפרטיים, במצבו הבריאותי ובשעותיו האחרונות.
הפרק סוקר גם את שיתופי הפעולה המוזיקליים האחרונים בקריירה של איינשטיין (עם מיכה שטרית, ברי סחרוף, פיטר רוט וגיא בוקאטי), את היצירות היפהפיות שלא זכו להשמעות, את הכישלונות המסחריים ואת ההקלטות האחרונות (נחשפו אחרי מותו).
עם לכתו של איינשטיין שיריו, גם החדשים שזכו בחייו להתעלמות גורפת, זכו להשמעות רבות וכיום הוא האמן המושמע ביותר ברדיו הישראלי לפי נתוני אקו"ם. בחלוף עשור מאז לכתו, יצירותיו, כיאה לקלאסיקות אמיתיות, שורדות את מבחן הזמן וחוצות דורות, מתנגנות ללא הרף ומזכירות לנו שפעם היה פה אריה, ועכשיו נותר רק געגוע.
התרעות פיקוד העורף