מלחמה עם החמאס ברצועת עזה, התמודדות עם החיזבאללה בגבול לבנון ואת הגעת מנווה השלווה שלך בווינה כדי לככב החל משישי הקרוב כלוצ'יה די למרמור באופרה של דוניצטי, שעולה על במת האופרה הישראלית - כך אני פותח את שיחתי עם הילה פחימה, זמרת הסופראנו-קולורטורה בעלת הקריירה הבינלאומית המרשימה.
"מתחילת המלחמה ככל שפיזית הייתי בבית בווינה, הלב שלי כל הזמן כאן, בישראל", היא מגיבה. "אולי באופן מאוד מוזר, למרות שעלולה להיות אזעקה בכל רגע, כשנחתי בארץ, הייתה לי הקלה רבה להימצא בשעה כזאת ליד המשפחה. אני שמחה שלמרות הכל עושים כאן מוזיקה בתקופה כה טעונה, מה שאומר שדה שואו מאסט גו און ומקווה שאולי נצליח קצת לרגש את הקהל ולתת לו מפלט מהטרגדיה שהעם שלנו עובר. אנחנו חייבים להיות חזקים ולהרים ראש".
פחימה הגיעה מקונצרט גאלה בברלין שבו היא הוזמנה לשיר ווקליזה של רחמנינוב. "הביעו שם צער על המלחמה בעזה ועל הקרבנות ועל החטופים, גם השמיעו מחאה נגד האנטישמיות וזה היה נורא מרגש", היא מעידה.
פחימה, 36, שהתאהבה בעולם האופרה תוך כדי צפייה באופרה "ריגולטו" של ורדי, עם תפקיד ג'ילדה במרכזו, הגיעה לתחום בעקבות אחותה הבכורה, הזמרת יפעת וייסקופף, המבוגרת ממנה בחמש שנים וחצי: "יפעת הייתה ילדה מאוד תיאטרלית ושרה במקהלת 'נופר'. הערצתי אותה מאוד, בהיותה בשבילי מעין אמא קטנה והלכתי בעקבותיה".
הן בנות לשני עובדי רפא"ל בגמלאות עם שורשים תימניים-מרוקאיים וגם אחותן הקטנה, קרן-אור, היא זמרת, אם כי בכיוון של ג'ז. לדבריה, הוריהן נטולי זיקה למוזיקה, אבל נענו להמיית הלב של בנותיהם, שגם ניגנו בכלים שונים.
לאחר שירות צבאי כזמרת, למדה פחימה לתואר ראשון באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים והמשיכה לסטודיו "מיתר" של האופרה הישראלית, שבו הייתה שנה, שבמהלכה הופיעה בתפקיד הראשי באופרה "אליסה בארץ הפלאות" וכמלכת הלילה ב"חליל הקסם", עד שקיבלה לפני עשור ממורה לדיקציה מ'הדויטשה אופרה', שבאה לארץ, הצעה להיבחן באופרה של ברלין, "שם קיבלתי חוזה חצי שעה אחרי האודישן שעשו לי".
"הקליטה שלי בברלין הייתה מדהימה וזה היה בשבילי כמו להגשים חלום", היא מציינת. "הכל היה טוב שם, אבל הרגשת בדידות בהיותי בפעם הראשונה לבד בארץ אחרת. השהייה בברלין הייתה בשבילי מאתגרת ומפרה, כשבכל ערב הלכתי לראות אופרה אחרת".
בניגוד למוזיקאים לא מעטים מישראל שבהגיעם לחו"ל נקלעים לנישואי-תערובת, היה לפחימה חשוב להינשא לבן-זוג יהודי כמו בעלה, יליד גרמניה. "כשאתה עובר לחו"ל, אתה מרגיש יותר מחובר לשורשים שלך", היא אומרת. "לא אומר שנהייתי דתייה, אבל נעשיתי יותר קרובה למסורת, מה שטוב גם לבן שלנו, יונתן, בן הארבע וחצי".
התרעות פיקוד העורף