אחד מהדברים הייחודיים ליצירה החדשה של צור הוא שנדע כאילו מדובר באלבום בנוגן ב"לייב", מה שהקל מאוד להביא את גרסת האולפן לגרסת הבמה ללא שום בעיה או פגיעה בצליל המקורי ממה ששמע הקהל שגדש את הבארבי. צור עלה ללא דיחוי יחד עם להקתו, לבוש במעיין חליפת מתכת אלקטרונית מנצנצת, כמעט מעוררת פרובוקציה בפני עצמה - אבל לא באמת, ופתח ב"כל זה היה נכון" על הטלפון שהמציאו ביפן כדי "לדבר עם המתים" והמשיך בשיר הנושא המעולה "סימנים מקדימים" על יציאה מתוך זוגיות שנועדה להיכשל, שלא הפסיק להתנגן לרגע למרות הפסקת חשמל רגעית. בשיר שלאחר מכן קרפל הפציעה לראשונה הערב לקדמת הבמה ב"היא והוא", לדואט מרגש, ומיד אחר כך המשיך צור בעוד שני שירים חדשים מהאלבום: "מי האישה" ו"תגלי לי", שיצא כסינגל.
כנראה לא סתם נבחרו השירים האלה להתנגן בזה אחר זה, כי הרי האיש שבחר במוזיקה ובמילים לא רק כדרך חיים אלא גם כדרך שלו להתרפא מפצעי העבר, החיים והגורל, צעק ושר זאת שוב גם בשיריו החדשים. הוא לא מכיר דרך אחרת. רגע מרגש מבחינתי היה ב"קיץ", שיר שאותו הקדיש צור בגרסה אישית לאשתו אביטל ז"ל בחתונתם, והנה 24 שנים אחרי הבן הבכור שהיה בבטן אמו באותה החתונה (אם אני זוכר נכון) מופיע עם אביו על אותו הבמה ומנגן להפליא את השיר המקורי. כן, כאמור הרבה סגירות מעגל ופתיחת מעגלים חדשים היו בערב הזה.
בסוף ההופעה יעלה ליאם צור להדרן מרגש רק עם אביו ב"פרח שחור", לא לפני כמובן שינגן סולו ב"המנון לאדישות", אותו שיר בדיוק שניגן איתו ועם בנו השני טומי בהופעה לרגל יום הולדתו ה-50 בבארבי, כשעוד עמד על תילו ברחוב קיבוץ גלויות בתל אביב, ב-2015, וינגן בעצמו כמה קלאסיקות רוק ישראליות עם אביו.
לסיום ביצעו השניים יחד עם קרפל גרסה מצוינת ל"תמונה אימפרסיוניסטית", לא לפני שצור סיפר שהשלט שהונף באחת ההפגנות למען שחרור החטופים הנותרים בעזה ולקח השראה מהשיר הזה ("משהו כאן שבור לרסיסים") נגע בו ברמה הכי רגשית שיש ונשא תפילה לחזרתם הביתה של 59 השבויים הנותרים ברצועת עזה.
התרעות פיקוד העורף