ג'ורג' ר.ר. מרטין "כותב" את הספר השישי בסדרת "משחקי הכס" כבר 15 שנה, אז זה לא מוגזם שהכתבה השנייה בסדרת "שמישהו יביא אותם לארץ לעזאזל" תתפרסם כמעט שנתיים אחרי הראשונה (בה הכרנו לכם את הגרמנים המטורפים בשם "אלקטריק קולבוי"), אבל בניגוד למרטין אני מבטיח - הכתבה השלישית לא תיקח שנתיים נוספות.
"אין עוד" או בשמם הלועזי Nothing More נוסדה בסן אנטוניו, טקסס בשנת 2003, אבל אחרי שבילו את רוב אותו עשור בלי התקדמות ממשית או חוזה הקלטות רציני, החליטו לעשות שינוי רציני, ונתנו למי שהיה עד אז המתופף - ג'וני הוקינס להפוך להיות הסולן.
ההחלטה השתלמה, ובגדול, והלהקה הקליטה את האלבום המלא הראשון שלה ב 2009, האלבום השני הוקלט, עדיין באופן עצמאי, במימון חברי הלהקה במהלך 2013, והפריצה הגדולה הגיעה בפסטיבל אפטרשוק בו הלהקה הופיעה ביום הראשון על בימה קטנה, ולאחר ביטול של אחת הלהקות המובילות - קיבלו הזדמנות להופיע על הבמה הראשית ביום השני. חוזה הקלטות רשמי לא איחר להגיע אחרי החשיפה המוצלחת הזו.
הלהקה החלה לעבוד על אלבום נוסף שיצא בשנת 2017, והכיל את הסינגל "GO TO WAR" שהגיע למקום הראשון במצעד הרוק בארה"ב. ומאוחר יותר גם היה מועמד לגראמי בתור שיר הרוק של השנה.
שנים של הופעות בדרכים הובילו לדחיית האלבום הבא שלהם עד לשנת 2022, ואת זה שאחריו (שחלקים גדולים ממנו שויכו לעבודה על האלבום שיצא ב 2022) לקיץ 2024.
אז למה כדאי לכם להכיר את הלהקה אם טרם שמעתם אותה? ובכן, מכירים את אלו שאומרים לכם שרוק כבד ומטאל זה סתם"צרחות חסרות משמעות" או כל ואריאציה אחרת של המשפט הזה? אז הושיבו את האנשים שאמרו לכם את זה מול כמה שירים של "אין עוד", ואם צריך גם מול מחשב שיקרין להם את המילים, ותראו את הפנים שלהם משתנים ללא הכר.
הוקינס, שכותב את רוב השירים של הלהקה הוא מאותם אנשים שנוטים לכתוב על חוויות מאוד אישיות, כנראה כצורה של תרפיה. הוא כתב את "ג'ני" על אחותו ודודתו, שניהם סבלו מהפרעות נפשיות קשות. את "יוצאים למלחמה" על מערכת יחסים ארוכת שנים שהסתיימה, את "אלוהים הלך צפונה" על המוות של אמו ממחלת הסרטן ועוד.
הריפים היותר כבדים של הלהקה נשברים בחלק גדול מהמקרים ע"י הקול הנקי והחודר של הוקינס, וכשמשלבים את כל המרכיבים האלו עם מילים בעלות משמעות שרבים מהמאזינים יכולים להזדהות איתן - מקבלים מתכון מנצח לרוק כבד, איכותי וכזה שגורם לנו להזיל דמעה שעה שאנחנו דופקים את הראש למעלה ולמטה. ונסיים בכמה מילים על ההופעות החיות של הלהקה שמתחילות לתפוס יותר ויותר מומנטום ופרסום ככל שהלהקה גדלה.
אפשר לדבר על העובדה שהלהקה עולה עם שני סטים של תופים, כדי שהוקינס יוכל להצטרף למתופף בן אנדרסון בחלק מהשירים, או על זנב העקרב בגובה 4 מטרים שעשוי מחלקי מתכת ומכוניות שהלהקה יצרה כדי שהוקינס יטפס עליו ויפיק ממנו אפקטים קוליים, אבל אני רוצה דווקא לסיים במשהו שהוקינס נוהג לומר לקראת סיום כל הופעה:
תודה לכם שהייתם איתנו אנשים יקרים, אנחנו היינו "אין עוד" ואם אף פעם לא הייתם בהופעה שלנו, כדאי לכם לדעת - בהופעות שלנו אין הדרן, אף פעם. כי אנחנו עושים את השיר האחרון כמו שצריך!
אז כן, הסיכויים לראות אותם במחוזותינו לא גדול במיוחד (למרות שהוקינס הביע בעבר סימפתיה לא קטנה לישראל, והלהקה אפילו שיתפה פעולה עם סולן "דיסטרבד" דיוויד דריימן באלבום האחרון שלה) בגלל המצב, אבל אם אתם מטיילים בעולם ושומעים על הופעה קרובה שלהם - עשו לעצמכם טובה, ולכו לראות את ההופעה שמישהו פעם הכתיר כ"בלו מן גרופ פוגשים את RAGE AGAINST THE MACHINE". וספרו לנו איך היה!