ההקלטות האבודות: אוצר הג'ז של החטוף גדי חגי ז"ל

המסע המוזיקלי של גדי החל עוד בילדותו בקיבוץ עין השופט, שם לימד את עצמו לנגן עוד לפני שהגיע לכיתה א'. כשגויס לצבא לתפקיד קרבי, מצא את עצמו במקום אחר לגמרי - בתזמורת צה"ל, שם פיתח את כישרונו המוזיקלי הייחודי. הפרק המרכזי בקריירה המוזיקלית שלו היה הקמת להקת "ברית הג'ז" - קבוצה פורצת דרך שהופיעה ברחבי הארץ ובאירופה. הלהקה לא רק ניגנה; חבריה גם פעלו כשגרירי תרבות של הג'ז הישראלי ועזרו לפתח את האוזן המקומית לז'אנר המורכב הזה.

השירים שכמעט נעלמו

כשהגיע גדי עם משפחתו לקיבוץ ניר עוז בתחילת שנות ה-90, הוא עבר הסבה מוזיקלית-קולינרית והפך לטבח הקיבוץ. אבל המוסיקה מעולם לא עזבה אותו לגמרי - היא פשוט מצאה מקומות אחרים בחייו, הפכה לחלק פרטי יותר מהזהות שלו. בשנים האחרונות, כשיצא לפנסיה יחד עם ג'ודי, השניים נהגו לצאת להליכות בוקר קבועות בשדות הקיבוץ. באותו בוקר גורלי של ה-7 באוקטובר, כשיצאו להליכה הרגילה שלהם, הם היו הראשונים שפגשו את המחבלים שחדרו לקיבוץ.

גדי וג'ודי לא היו רק זוג שאהב מוסיקה - הם היו פעילי שלום מובהקים, העוסקים במיינדפולנס ובטיפול. המוסיקה שגדי יצר והשקפת העולם שהזוג קיים מהווים יחד עדות לחיים שהוקדשו לערכים של יופי, תרבות ושאיפה לשלום. השירים שהותיר אחריו, במיוחד אלה שהתגלו לאחר החטיפה, הופכים עתה לא רק לזיכרון מוזיקלי אלא גם למסמך תרבותי-היסטורי חשוב. הם מעידים על תקופה בתרבות הישראלית שבה מוזיקאים כמו גדי פעלו ליצירת שפה מוזיקלית ישראלית ייחודית, המבוססת על השפעות ג'ז בינלאומיות שמושרשת עמוק באדמה המקומית.

המוות הטרגי של גדי וג'ודי מסמל לא רק אובדן אישי נורא למשפחתם - ארבעה ילדים ושבעה נכדים - אלא גם אובדן תרבותי למדינה שלמה. עכשיו שמו ויצירתו זוכים להכרה מחודשת דרך הנסיבות הטרגיות ביותר.