התשוקה למוזיקה ולעולם הבמה הגיעה לניר כבר כשהייתה בת 7. "הייתה לי מחברת צהובה בה כתבתי שירים". מגיל 10 היא התחילה לנגן על גיטרה וכשלא הייתה לה גיטרה היא הייתה פורטת על מסרק או לוקחת קופסת נעליים ומחברת גומיות. "לימדתי את עצמי לנגן על גיטרה כי בזמנו הלימודים היו יקרים וזה היה רחוק אז פתחתי את הספר ולימדתי את עצמי", היא מספרת. במקום להבחן לתיאטרון צה"ל או ללהקה צבאית היא הייתה מכ"ית טירונים במג"ל ולאחר מכן קצינת יח"ש. "לא נחשפתי לזה – לא ידעתי שיש תיאטרון צה"ל ושיש בחינות ובדיעבד כשאני יודעת את זה, אני רוצה להגיע למקומות הפריפריאליים האלה ולחשוף אותם לדברים האלה. בשבילי זה קצת חבל כי זה יכול היה לתת לי המון", היא מסבירה.
הרגע הנוסף בחיים בו הבינה שהיא קשורה לעולם הבמה הגיע לאחר שחזרה מהטיול הגדול בדרום אמריקה ולא מצאה את עצמה. היא נרשמה לקורס משחק אצל טלי שרון וורד פלדמן ושם נפתח לה הראש. "הקורס הזה היה מדהים – הייתי נוסעת באוטובוסים מנתיבות לדרום תל אביב. ופתאום התחלתי ללמוד מה זה מונולוג וללמוד טקסט והן אמרו לי שאני מתאימה בול לבית הספר למשחק 'יורם לוינשטיין'. אחרי ארבעה חודשים נגמר הקורס והייתי צריכה לקבל החלטה כי הבן זוג שלי בדיוק עבר לתל אביב אז גם אני עברתי", היא מספרת בהתלהבות.
"בשבעה באוקטובר 2023 הייתי בסוכה של חבר בשדרות – ישבנו שם עד 05:30 בבוקר, ואז אני עולה משדרות חזרה לנתיבות לכביש שפחות משעה אחר כך כבר שרץ מחבלים. אני מתעוררת אחרי שלא ישנתי בכלל ומעירות אותי אזעקות ומתחילות לרוץ הודעות. גיסי מתקשר ואומר שיש יריות באופקים ואחותי ואחיינים שלי שם כך שהיו מספר זירות שאני שם במיינד שלי. באותו הזמן אני מקבלת זימון למילואים ואין לי איך לצאת".
"אוכל אותי שכל החברים למילואים כבר מתארגנים ויוצאים ואני תקועה ואין לי איך לעזור לאף אחד – אלה היו 48 שעות מאוד מתסכלות. ובזמן שהייתי במילואים קבוצת המשחק חוזרת למילואים והם מתקדמים וממשיכים בזמן שאני עם שכפ"ץ ואם 16. אחרי שסיימתי את המילואים וחזרתי לבית הספר אין הלימה בין איפה שאני נמצאת לבין איפה שהם. אני עדיין חווה את מה שקורה בחוץ וחיה את זה והם ב'סטייט אוף מיינד' אחר בחזרות, לומדים טקסטים ומונולוגים ואני לא. וכל פעם שהייתי עולה על הבמה הייתי מתחילה לבכות", היא משתפת בסיבה לעזיבת בית הספר למשחק בשנה השנייה.
התרעות פיקוד העורף