דמארי, 48, נולד בראשון-לציון, שבה גדל בשיכון המזרח והוא גר בעיר גם כיום. אזכור הפרט הזה איננו מקרי. ברשותו צילום, שבו נראית ילדה קטנה עם סבו. זאת, אם לא ניחשתם, שושנה דמארי, שחוותה ילדות יחפנית בעיר היקב. "כולנו משפחה אחת", הוא משתבח.
דמארי הינו בנם של איש משמר הגבול בקבע ושל אשת-חינוך, שעודדו אותו מילדות לעסוק במוזיקה. לדבריו, הניצוץ נדלק אצלו בגיל שש. "כשבמסיבת חנוכה ניגנה נגנית אקורדיון, מיד אמרתי 'גם אני רוצה' והשתלטתי על הקלידים באופן ספונטני", הוא משחזר. "למחרת, אמא שלי הביאה לי אורגנית ומאז אני מנגן כל הקריירה בלי ללמוד. כי מי שהוא מוזיקאי בדם, כלומר נולד עם כישרון, אז הוא לא מוכרח ללמוד מוזיקה. דוד המלך ניגן מהלב ומהנשמה וגם הוא לא למד".
איש-נשמה, דמארי. לאחר שפעם חולץ בשיטפון אימתני מביצה טובענית, הוא עבר לצד השני של המתרס והצטרף לעמותת "ידידים" של המחלצים. "אמש סיימתי חילוץ בשעה אחת בלילה", הוא מספר בלי שמץ של שוויץ. "זה ההובי שלי. כשם שחילצו אותי, אני שמח לחלץ אחרים".
התרעות פיקוד העורף