"בסופו של דבר יש קהל שמחזיק ממני ומעריך את העשייה שלי, ויש קהל רחב שבכלל לא יודע מי אני, ואין לי בעיה עם זה", הוא אומר. "מעולם לא כיוונתי להתמסחר, אבל זה לא שאני פוסל פופולריות. לא הייתי מתנגד שהמוזיקה שלי תהיה נפוצה ומוכרת ככל הניתן, ושהשירים שלי יהיו חלק מהקונצנזוס. כשאומנים מגיעים לקהל רחב, זה דבר טוב, אבל הדרך שלי תמיד נשארה נאמנה לקו האומנותי שלי, גם אם זה אומר שהחומרים שלי פחות מוכרים לכלל הציבור. עבורי זה דבר גדול להיות מוזיקאי שיש לו מוניטין ושמקבל המון הערכה על העשייה שלו".
כך, מתחת לרדאר ועם מעט השמעות, בעיקר בתחנות רדיו אינטרנטיות, הוציא וירצברג לאחרונה אלבום אולפן חדש ומעולה בשם "אילן בן 20". בפרויקט ייחודי זה הוא משחזר את קולו הצעיר באמצעות כלי בינה מלאכותית ומלביש אותו על שירים שכתב והלחין בגיל 20.
האלבום כולל 10 שירים מקוריים משנות ה-70 ומציג דיאלוג מוזיקלי מרתק וחוצה זמנים בין וירצברג של היום לבין עצמו הצעיר. "אלו השירים הראשונים שכתבתי והלחנתי בחיי", הוא מספר. "הם נולדו בתקופה שבין גיל 18 לגיל 20, כשהתוכנית הייתה שהם ירכיבו את אלבום הבכורה שלי. הסיבה שהם נשארו במגירה כל כך הרבה שנים היא שנקלטתי די מהר בתעשיית המוזיקה והעשייה השוטפת, והדברים התגלגלו לכיוונים אחרים. הפכתי למעבד מבוקש, ובגלל זה העבודה על השירים שלי נדחקה הצידה. הרגשתי שהם נמצאים באיזו בועה שלא שייכת לזמן ולמקום, וידעתי שאעשה איתם משהו פעם".
מפגשים מעולם אחר
"הנושא של השואה ריחף המון בבית", נזכר וירצברג. "אבא שלי היה מספר זיכרונות קשים. כשהוא התחיל לכתוב את הספר שלו שיצא לאור, זה נוכח אצלנו ממש. שמעתי אותו מקריא לאמא שלי את הפרקים והקשבתי להכל. באופן מפתיע, מה שזה גרם לי לעשות זה דווקא להרחיק את עצמי מהנושא. השואה נתפסה אצלי כמקום של פצע, של קושי ושל מוות. היא אומנם נמצאת עמוק בתוכי וממנה מגיעות המועקות והחרדות שלי, אבל אני מנסה באופן מודע לא ללכת לשם ולא להיות שם. המוזיקה היא בעצם הכוח המרפא שמוציא אותי מהמקומות האלה".
במהלך שירותו הצבאי עבר וירצברג להתגורר בתל אביב, ועם שחרורו מהצבא פנה ללימודים באקדמיה הישראלית למוזיקה ע"ש רובין באוניברסיטת תל אביב, במגמת תיאוריה וקומפוזיציה. "הרגשתי שאני צריך את זה בשביל הזהות שלי כמוזיקאי", הוא מציין. "רציתי להרגיש שאני יכול לקרוא לעצמי 'מוזיקאי' בלב שלם. עד אז למדתי בעיקר לבד, ובאקדמיה העמקתי בחומרים הקלאסיים. עשיתי את זה בשביל הידע ולא בשביל התעודה; בשנה הרביעית כבר התחלתי לעבוד ולהיות מאוד עסוק, ולא סיימתי את התואר הרשמי".
לשבת עם ענקים
העבודה של השניים עם וולך הולידה את האלבום "בציר טוב" (1982), הנחשב לאחד מאלבומי המופת הבולטים במוזיקה הישראלית. הוא כלל שירים שכתבה וולך, הלחינו וירצברג וגלבץ ועיבד וירצברג, בהם "כשבאתי לקחת אותה מהעננים", "לא יכולתי לעשות כלום", "שיר קדמשנתי (סקס אחר)" ו"קורנליה".
"האלבום לא הצליח מסחרית באותה תקופה ורק במרוצת השנים הוא תפס את המעמד הראוי לו", מציין וירצברג. "שמעון ואני יצאנו לסיבוב הופעות עם שירי האלבום, בהתחלה יחד עם יונה, שהקריאה משיריה. זה עבד טוב, אבל כשהיא החלה לשיר, והיא לא ידעה לשיר, נוצרה בעיה. בתור מגלומנית לא קטנה, היא חשבה שהיא יודעת לעשות הכל. ניכר היה שהחוטים אצלה במוח לא מחוברים באופן רגיל".
תהומות עצב ושמחת חיים
במקביל לצאת "בציר טוב", עבד וירצברג צמוד עם שמוליק קראוס. אחרי תקופה ארוכה שבה לא הקליט חומרים חדשים, הוציא ב-1982 את אלבומו "גלגל מסתובב", שהחזיר אותו לקדמת הבמה וכלל להיטי ענק כמו שיר הנושא, "גיטרה" ו"איך עושים תקליט". כעבור שנה הלחינו וביצעו השניים יחד את שירו של יענקל'ה רוטבליט, "רואים רחוק רואים שקוף", וב-1988 הפיק וירצברג מוזיקלית את אלבומו של קראוס "אחרי עשרים שנה".
"הקשר הראשוני בינינו נוצר אחרי שעיבדתי את 'תני לי להחליט' עבור אשתו דאז, ג'וזי כץ, בפסטיבל שירי הילדים", הוא נזכר. "שמוליק נדלק עליי, על השיר ועל העיבוד שעשיתי, ורצה לעבוד איתי. הוא סמך עליי, היה רגוע איתי ואהב את מה שאני עושה. למעשה, הוא היה אחד האומנים שהכי קל היה לי לעבוד איתם, כי הוא היה בטוח בי ובו. הוא קרא לי 'הפסיכיאטר שלי', זה היה סוג של חברות שיקומית. טיפלתי בו בתקופות מסוימות, ניהלנו שיחות נפש עמוקות. גם כשהיה קשה לו והוא התעצבן, ניסיתי להראות לו את הצד האחר של הדברים ואיך דברים יכולים להיראות טוב יותר. ניגנו והופענו יחד במשך 20 שנה. על הבמה הוא היה ספונטני ואנרגטי, הייתה בו פראות, כריזמה וחשמל. הוא עזר לי להשתחרר על הבמה".
שיתוף פעולה פורה נוסף היה לו עם נורית גלרון, שעימה עבד עוד בסוף הסבנטיז במסגרת פסטיבל שירי הילדים. עבודתם המשותפת העמיקה לאורך שנות ה-80, כשווירצברג הפיק את אלבומיה "משהו בלבבה" (מתוכו הלחין בין השאר את שיר הנושא ואת "אתה הרי יודע"), "ציפור הנפש" (אלבום משותף של גלרון עם יוסי בנאי, מתוכו הלחין וירצברג את הלהיט "תחת עץ האהבה") ואת כל האלבום "אחרינו המבול". בנוסף, הלחין ועיבד לה את הלהיטים "מה יהיה בסופנו" ו"כולנו זקוקים לחסד".
השקט שנשאר
התרעות פיקוד העורף