כבר בכניסה לאולם סמולארש באוניברסיטת תל אביב, שהיה מלא עד אפס מקום, אפשר היה להרגיש שזה לא עוד ערב גאלה. סביב האולם הוצבו עמדות של שיתופי פעולה עם עמותת "גדולים מהחיים", ובהן "עיגול לטובה", "המעבדה" ועוד יוזמות שמבקשות להפוך מעורבות קטנה למעשה גדול. אבל עמדה אחת תפסה אותי במיוחד: שולחן עם דפים וברקודים, שנראו במבט ראשון כמו עוד חומר הסברה. רק כשהתקרבתי הבנתי שמדובר בפלייליסטים לפי ז'אנרים שונים, שנוצרו במיוחד עבור ילדים, בני נוער ומבוגרים חולי סרטן, לשעות הארוכות, הקשות והמתישות של טיפולי הכימותרפיה. למיזם קוראים The Sound Lab, והוא הזכיר לי כבר בתחילת הערב שלפעמים תמיכה היא לא רק תרופה, ליווי או טיפול. לפעמים היא גם שיר נכון ברגע בלתי אפשרי.
ערב הגאלה השנתי של "גדולים מהחיים", שנערך אמש (רביעי), עמד השנה בסימן "יום חדש יאיר". והוא אכן נפתח כמו הבטחה לאור. על הבמה עלו שלושה סיפורים אישיים, חשופים ומרגשים, של מי שמכירים מקרוב את המאבק במחלה. יאיר קקון, בן 25, סיפר על ההתמודדות שלו עם סרטן שהתגלה בזמן שירות המילואים בעזה. תמר תורג'מן, בת 14, שיתפה בכנות נדירה על חיים לצד מחלה מגיל שנה וחצי, ואמרה שהיא בעצם לא יודעת איך זה להיות לא חולה. כיום היא עדיין מתמודדת עם המחלה, אך נמצאת במצב יציב. לצידם עלתה קטי גיל כהן, אמה של דניאל, שסיפרה על הדרך שעברה המשפחה עם מחלתה של בתה; דרך של פחד, התמודדות, תקווה ואהבה שלא נגמרת.
את הרגע הזה ליוותה ליאור פיימן, זמרת מרגשת ומוכשרת, וגם היא חלק ממשפחת "גדולים מהחיים". פיימן ביצעה את השיר New Day Will Rise כיאה לנושא הערב. הקול שלה מילא את האולם ברוך, אבל גם בכוח. לא היה שם ניסיון לייפות את המציאות, אלא להאיר אותה. להזכיר שגם בתוך לילות ארוכים של מחלה, בתי חולים וחוסר ודאות, יש רגעים שבהם יום חדש באמת יכול לעלות.
לאחר מכן עלה לבמה מנחה הערב, צביקה הדר, שהוכיח שוב למה הוא אחד המנחים האהובים והמנוסים בישראל. הדר החזיק את הערב ביד בטוחה: מכובדת כשצריך, קלילה כשאפשר, רגישה בדיוק במינון הנכון, ובעיקר אנושית. הוא ידע לעבור בין רגעי דמעות לרגעי חיוך בלי לאבד לרגע את הלב של האירוע. לא פשוט להנחות ערב כזה, שבו כל מילה צריכה להיות מדויקת וכל מעבר צריך לכבד את הסיפורים שעל הבמה, והדר עשה זאת בצורה מעוררת הערכה.
אחד הרגעים הקלילים של הערב הגיע עם משחק טריוויה על עמותת "גדולים מהחיים", פעילותה והעשייה שלה לאורך השנים. הקהל השתתף בהתלהבות, ושלושת המובילים זכו להתחרות ראש בראש מול הצ'ייסר, איתי הרמן.
לאורך כל הערב הופיעו על המסכים תרומות של משתתפי הגאלה, כל אחד וכמה שיכול היה. המספרים עלו, והלב עלה איתם. בסופו של הערב גויסו מעל מיליון שקלים, סכום שיועבר לקרן הבריאות של העמותה, המממנת תרופות וטיפולים מצילי חיים שאינם כלולים בסל הבריאות, ומעניקה ליווי ותמיכה למשפחות מרגע האבחון, לאורך הטיפולים ועד תהליך ההחלמה. מאחורי כל תרומה כזו עומד ילד. עומדת משפחה. עומד סיכוי.
כפי שסיכמה מנכ"לית העמותה, אפרת ליכטמן: "ערב הגאלה מדי שנה ממלא אותנו תקווה וכוח, שיש קהילה חמה ועוטפת שמתגייסת למען הילדים האמיצים שלנו, פעם אחר פעם, ולא משאירה אותם להתמודד לבד. בכל יום אנחנו פוגשים בבתי החולים ובתוכניות שלנו אומץ וחוסן של המשפחות, והשליחות שלנו היא לוודא שהם לא לבד במסע. התמיכה שנאספת כאן מתורגמת ישירות לטיפולים, לליווי ולהצלת חיים".
בחלק האמנותי עלתה קרן פלס, שהביאה לבמה לא רק את הכישרון והרגישות שמזוהים איתה כל כך, אלא גם הרבה הומור עצמי וקסם אישי. בין השירים היא צחקה שכמעט כל הרפרטואר שלה נכתב על אקסים, וכך מצאנו את עצמנו עוברים איתה מאקס לאקס, משיר לשיר, ושומעים מה היה טוב יותר - ומה, איך לומר, קצת פחות.
לאחר הופעתה הוקרן סרטון מרגש במיוחד של ליאור פיימן עם ילדה מתוקה בת 7, יהלי שוסטר שמה, חולת לוקמיה. השתיים נראו בסטודיו, עובדות יחד על שיר ומדברות על ההתמודדות עם המחלה. ואז, אחרי שהלב כבר התרכך מול המסך, הן עלו לבמה ושרו יחד בלייב את "היום היום". זה היה אחד מאותם רגעים שבהם הקהל לא רק צופה, אלא משתתף. נושם יחד איתן. מקווה יחד איתן.
בהמשך הצטרפה שירי מימון לקרן פלס לשני שירים משותפים, ואז עלתה להופעה משלה והרימה את האולם כולו. מימון, שהגיעה ישר מ"רוקדים עם כוכבים", הביאה איתה אנרגיה של לביאה: עוצמה, חום, קול גדול ונוכחות שממלאת כל פינה. היא ידעה להחזיר לקהל את הנשימה אחרי רגעי ההתרגשות, ולהפוך את האולם לחגיגה של כוח חיים.
עמותת "גדולים מהחיים" פועלת מאז שנת 2000 למען ילדים חולי סרטן ובני משפחותיהם, בתחומי הבריאות, הרווחה, החינוך והפנאי. אבל בערב הזה היה ברור שההגדרה היבשה לא באמת מספיקה. כי "גדולים מהחיים" לא רק מסייעים. הם מחזיקים יד. הם נכנסים בדיוק למקומות שבהם משפחות מרגישות לבד, ומזכירים להן שיש מי שנמצא שם איתן.
יצאתי מהערב הזה עם תחושה אחת ברורה: מי שיכול לתרום, צריך לתרום. בכסף, בזמן, בשיתוף, בלב. כי עבור הילדים האלה ועבור המשפחות שלהם, כל תרומה יכולה להיות עוד טיפול, עוד נשימה, עוד רגע של תקווה.
התרעות פיקוד העורף