"עוזי היה חבר הלהקה, חבר נהדר. היו לו עיניים טובות, הוא היה אדם שנעים וטוב להיות בחברתו, מפרגן עם חוש הומור ומצב רוח טוב, ומצד שני הוא היה אדם עם מחשבה מעמיקה", סיפרה חיות. "בסוף אנחנו אוהבים להקיף את עצמנו עם אנשים שנעים לנו להיות איתם, והוא היה אחד כזה. הוא היה מוכשר כל כך כיוצר".
ובכלל, חיות זוכרת לטובה את חבריה ללהקה, גם 53 שנים לאחר מכן. "הלהקה שלנו הייתה מיוחדת, יצאו ממנה שלושה זוגות שנשואים באושר ועושר עד היום, שמגדלים ילדים ונכדים. זה מסביר למה הפרויקט הזה נשמע כל כך צלול כגעגוע גם לעוזי וגם לימים אחרים".
ומה עם דור ההמשך? האם הוא מזמר? "הילדים שלי מאוד אוהבים מוזיקה ובקיאים בשירים וביצירות מתקופות עבר, אבל לא - הם לא הלכו לכיוון הזה", השיבה.
בהמשך השיחה, נזכרה חיות בימיה בלהקה. "1972 - זה היה לפני מלחמת יום הכיפורים, והשירות בלהקה היה כרוך בנסיעות מתעלת סואץ בדרום ועד לרמת הגולן בצפון. היינו יורדים בכל חודש להופיע שבוע בסיני, והופענו המון לאורך כל מוצבי הבקעה מבית שאן ועד לים המלח".