"לשיר ולהנות" הוא לא רק להיט פופ ים-תיכוני קצבי פוטנציאלי; הוא הצהרת כוונות של אופטימיות. השיר עוקב אחרי רצף של רגעים שמתחילים בדרך להופעה, נמשכים באווירה משפחתית חמה, ומסתיימים במסיבה שסוחפת את כולם. המילים מתארות תמונה של ביחד, של חיבור לאהבה גדולה ושל רצון פשוט לשחרר את כל העכבות ולרקוד. מרגול מצליחה להפוך את האנרגיה הזו למדבקת - היא לא מנסה להתחכם, היא פשוט מזמינה את כולנו לרגע של התעלות.
בתן בוחר להיות נגיש, אנושי ואופטימי, ומציע שיר שמזכיר לנו שגם כשמגיעים לפסגות, הכוח האמיתי נמצא ביכולת להישאר מחוברים לאותו ילד שהתחיל עם מחברת ושיר. זהו שיר שמרגיש כמו הבטחה לעתיד, כזה שמשאיר טעם של עוד ומבהיר שיוצרו ומבצעו כאן כדי להישאר.
הבעיה המהותית של השיר אינה בחומרים מהם הוא עשוי, אלא בעיבוד. "אישה אייקונית" נע על הציר של פופ ים-תיכוני, אך הוא עושה זאת בדרך שמייצרת עומס יתר. המעברים המוזיקליים תזזיתיים מדי, והתוצאה היא מעין קקופוניה של צלילים שמונעת מהמאזין להתמסר לקו מלודי ברור. זוהי קלאסיקה של "תפסת מרובה לא תפסת" - השיר מנסה להיות הכל בו זמנית, ובכך הוא מאבד את הזהות המגובשת והסגנון המוגדר שהיו יכולים להפוך אותו למשהו משמעותי יותר.
מבחינה טקסטואלית, השיר נשען על קונוונציות של שירי אהבה גדולים, אך הוא עושה זאת בטעם טוב. העיסוק בתחושת ההשלמה והמציאה של החסר הופך את "לעולמים" לשיר שמדבר ישירות לקהל שזקוק לאופטימיות. הדימויים של שמש שוקעת ואור שנותר בתוך עולם משוגע הם אמנם קלאסיים, אך בתוך ההקשר של ימינו הם מקבלים משמעות מחזקת. זהו שיר שלא מנסה להמציא את הגלגל, אלא מבקש להזכיר לנו את היופי שבביחד, ואת הכוח שטמון בנכונות לחכות ולהאמין בטוב.
התרעות פיקוד העורף