החיים מאוד אקראיים. רגע אחד אתם בבית, ופתאום אתם מוצאים את עצמכם עם כיסוי עיניים, שוכבים על מזרן בדרום תל אביב, שוקעים בסשן סאונד מהפנט. הופעה לכל דבר, בלי גינונים של הופעה ובלי טיפת ציניות.
את המתחם החדש של Cloud Space מבית סול ת'רפי לא מצאנו מיד. לקח כמה דקות, כמה סיבובים באזור, ורק אז הגיעה הכניסה הנכונה. גוגל מפות אמנם מתעקש על שביל המרץ 6, אבל בפועל מדובר בחיבור הרחובות שבין שוקן לשביל המרץ. תוך כדי הליכה בלב קריית המלאכה, בין מועדון סטנדאפ, מסעדה מקסיקנית לחלל בולדרינג וקירות מכוסים גרפיטי, תהיתי ביני לבין עצמי אם בסוף "מופע המדיטציה" הזה אני בכלל אמור למחוא כפיים. המבנה, שעד לפני כשלושה חודשים תפקד כבניין משרדים אפור וגנרי עם חלונות שבורים ועוד אלמנטים של הזנחה, עבר טרנספורמציה מוחלטת.
אחרי כמה רגעים של שוטטות והכוונה, הבחנו בשלט שעל דלת הכניסה. על רקע צבע טורקיז בוהק, המייצר קונטרסט לאספלט הדהוי של דרום העיר, מתנוסס לוגו המציג דמות מצוירת בתנוחת ישיבה שלווה, אפופה כולה במערבולת של ענן. הדימוי הזה פורט במדויק את המשמעות המילולית של השם "Cloud Space", "מרחב ענן", ומבטיח, יחד עם הכיתוב "מרחב נשימה אורבני", מקלט אסקפיסטי שבו הרעש של חייכם נשאר בחוץ.
מה זה בכלל מדיטציית סאונד?
למרות שהמיזם הוא ישראלי לגמרי, קיימת במקביל תופעת וולנס עולמית שהולכת וצוברת תאוצה בעשור האחרון ומתקיימת בנקודת ההשקה שבה מתערבבים מוזיקה אלקטרונית, אמביינט, אמנות פרפורמנס, חיי הלילה ומדיטציה. התופעה הזו כבר הספיקה לקבל שלל שמות מפוצצים כמו Sound Bath ו-Lying Down Concerts, אבל בתכלס, מדובר פשוט בחוויית סאונד שעוטפת אותך מכל כיוון עד שזה מגיע לתודעה. השורשים האמיתיים שלה נטועים אלפי שנים אחורה, החל מטקסי סאונד בשבטים באפריקה ועד לנזירים בטיבט שהשתמשו בתדרים כדי לשנות את מצב התודעה. מי שבנתה את הגשר בין העולם הרוחני העתיק הזה למוזיקה של היום הייתה המלחינה החלוצית פאולין אוליוורוס (Pauline Oliveros). בסוף שנות ה-80 היא ניסחה את המונח 'האזנה עמוקה', וחיברה את הטקס השבטי למוזיקה, שבה ההקשבה עצמה היא המדיטציה.
סביב הרעיון הזה התגבשה קהילה. בניו יורק נערכים ערבי האזנה בלופטים וגלריות סביב מערכות Hi-Fi יוקרתיות, בלונדון מארחים אירועי "שכב והקשב" לצלילי נבל, דידג' וקערות טיבטיות, ואפילו מוסדות שמרניים כמו הרויאל אלברט-הול אימצו את הטרנד. בברלין ואמסטרדם, הסצנה שואבת השראה ישירה מתרבות הקלאבים, עם הופעות אמביינט וסינתיסייזרים אנלוגיים בחללים חשוכים. האירועים הנוכחיים הם פשוט גרסה בוגרת, מודעת ומהודקת יותר של אותו צורך אנושי בסיסי להוריד הילוך.
מרחב ענן בלב שוקן
במבט ראשון, המקום נראה כמו חדר שינה קולקטיבי בריזורט אי שם בג'ונגל. אך עד מהרה התברר שזה אולם הופעות אלטרנטיבי, בניגוד מוחלט לאנרגיה המתכתית, המשתלבת בדרך כלל עם ניחוח עשן סיגריות ובירה בהופעות שאני מכיר, כאן כבר בכניסה, יש ריח של ספא וממתינה קערה עם כיסויי עיניים. יש חדר שבו שמים את הנעליים, מומלץ לשים פלאפונים על מצב שקט באותה עת, בחלל עשרות מזרנים מסודרים בקפידה והקהל מוותר מרצון על חוש הראייה.
בחצר הענקית המשקיפה לרחוב שוקן, חיכה לנו בלון ירח מתנפח ענק שניצב לצד עצי בונסאי גזומים לעילא.
ירון אמור, ממייסדי המיזם, עשה לנו סיור קצר ואז הזמין אותנו לתפוס מזרן לקראת תדריך הפתיחה. הוא הסביר שהרעיון נשען על עקרונות הזן-בודהיזם, אך ללא רוחניות מוגזמת: זוהי גישה נקייה, נטולת גורואים או שמאנים, שקרובה יותר למדע אמיתי. "ברגע שתשכבו ותקשיבו למוזיקה", הוא הכין אותנו למה שעומד לקרות, "התודעה תברח לכל מיני מקומות. התרגול הוא פשוט לחזור בזהירות לפוקוס, להתרכז בסאונד". הוא הציע להתייחס לשעה הקרובה כאל ניסוי תודעתי ואם התודעה תדרוש לחשוב על משהו אחר, תגידו לה בעדינות עוד מעט את חוזרת לאינסטגרם ולאוכל, אבל עכשיו, לחזור לאט לאט למוזיקה.
הניסוי המוזיקלי והתוצאות
בעמדה חיכה יחזקאל רז, מלחין, מפיק ופסנתרן מוערך, אולי אחת הדמויות המסקרנות ביותר שצמחו בישראל, שמעבר לעבודה משותפת עם דמויות מפתח מקומיות, הוא פועל בצומת שבין ניאו-קלאסיקה לאלקטרוניקה מינימליסטית, והצליח לבנות קהל בינלאומי של מיליוני מאזינים חודשיים ב-Spotify (בפלייליסטים כמו Deep Focus ו-Peaceful Piano) כמעט מבלי להזדקק למנגנוני המיינסטרים הישראלי. לפני שהתחיל לנגן, הפנה אליו ירון שאלות ורז הסביר את משנתו: "ליצור מוזיקה זה לייצר חלל שהתודעה שלי מגיבה אליו עוד לפני שאני מתרגם אותו למילים. השאיפה היא לייצר את החלל הזה גם אצלכם".
לאחר ההקדמה, התבקשנו לשכב בנוח, לשים כיסוי עיניים והצלילים החלו. רז פתח בסאונד מעגלי שהלך והתעצם, עטף את החלל ולאחר חמש דקות קיבל תפניות מהפנטות. ומאז רק השתנה: מדי פעם הצלילים שוב חזרו לסאונד ההתחלתי וכל פעם רז הוסיף עוד שכבה ועוד שכבה, בשלב מסוים שולבו סימפולים מסרט ישן של שנות ה-60 וסימפול קולה של נינה סימון. רחוב שוקן ההומה לא ויתר על נוכחותו, ורעשי אמבולנסים שחדרו פנימה השתלבו מדי פעם בסאונד של רז.
ירון צדק והמחשבות שלי נדדו באופן בלתי נמנע למציאות שלנו: לבנון, חוק הגיוס, ארנונה, תוצאות המונדיאל, פקקים, בחירות, דודו זר, ריאליטי ולאן לעזאזל נעלמו הצמד איב אנד ליר. אך כפי שהוא הנחה אותנו, בכל פעם אימנתי את עצמי לחזור אל הצליל וזה היה לי נהדר, יצאתי רגוע באופן חריג מהסשן הזה, מעבר לכמות הכישרון והדיוק של רז שפשוט חוויה להאזין לו בלייב. התמסרתי. עד כדי כך, שאשתי, שהגיעה איתי, ציינה לאחר מכן שצללתי לשינה עמוקה ואפילו נחרתי לכמה שניות, לה לעומת זאת, בשלב מסויים זה היה מאוד אינטנסיבי אז היא קמה קצת ותיעדה את הסובבים, ירון הכין אותנו גם לזה וטען שאם יהיה קשה לחזור להתרכז בסאונד, ניתן לקום להתאוורר בחצר ולחזור.
אני מודה: אני לא מגיע מעולמות הוולנס, לא מתיימר להבין בהם לעומק, וגם לא מחפש הארות באמצע היום. אבל דווקא בגלל זה, משהו ב-Cloud Space מצליח לעבוד. בתוך מציאות רועשת, שבה כל רגע מתמלא בעוד הודעה או התראה, שעה של שכיבה והקשבה הופכת לפעולה רדיקלית (בקטע טוב).
Cloud Space מציע אסקפיזם טהור למדינה בפוסט-טראומה, בצורה שעוקפת את הסטרס דרך הצלילים. כשהאור בחלל מתחלף לאדום וכחול עמוק, המחסן התעשייתי משנה צורה והופך למקדש סאונד: בלי רחבת ריקודים, תור לבר או ההתלבטות המוכרת אם לקום, לרקוד או להישאר במקום. במובן מסוים, זו הופעה שבה אתה מוותר מרצון על חוש הראייה, ונותן לשמיעה לתפוס את כל המקום בחדר. משם, כל אורח כבר נדרש לפגוש את עצמו באמצע.
בהמשך החודש יעברו במקום יוצרים שמגיעים מקצוות שונים של המוזיקה הישראלית, בהם ספי ציזלינג, יוסי פיין, שוזין, אייל תלמודי, אסף אמדורסקי, עמרי סמדר, יונתן דסקל ואנה הלטה. לצדם תתקיים גם סדנת בונסאי, שממשיכה את אותו קו רעיוני של האטה, הקשבה ונשימה. בעיניי, היזמים של Cloud Space מוכיחים שהדבר הכי מהפכני שאפשר לעשות היום הוא לפעמים פשוט לא לעשות כלום, ולהיזכר שהופעה טובה יכולה להתרחש גם בתוך הראש של המאזין.
"הרגשנו שאנחנו צריכים לנטוע שורשים"
"אחרי שהתארחנו בכמה ממוסדות התרבות החשובים בישראל כמו מוזיאון תל אביב, מרכז סוזן דלל, הספריה הלאומית בירושלים וגם ב-MOA במדבר, הרגשנו שיש לנו את הרצון והיכולת לקחת חלל שמתוכנן בדיוק עבור החוויה השלמה של מדיטצית סאונד עם תוכניה מלאה ושליטה בכל התנאים. יש קהילה גדולה שהתגבשה סביב סול ת'רפי, והרגשנו שאנחנו צריכים לנטוע שורשים, ולייצר בית קבוע, שיתן מענה לחלומות שלנו, שנפרסים גם לעוד כיוונים נוספים כמו אמנות, תרבות, הרצאות וריטריטים. אחרי תקופה לא פשוטה שעברנו בשנים האחרונות כקולקטיב והמון סטרס שהצטבר, רצינו לתת לאנשים מקום לפרוק להרפות ולנשום".
"אנחנו רוצים שקלאוד ספייס יהפוך לבית לאמנים וקהל סביב סאונד, מדיטציה, אמנות, תרבות ומוזיקה, זה כבר קורה ומתגבשים אירועים די מדהימים בהמשך הדרך, החל מאירוח של חוקרי מוח ורוח מובילים, פרויקטים ייחודיים של היוצרים הכי מוכשרים שנעשים במיוחד לחלל שלנו, שילוב של אמנים מכל מיני תחומים בערב אחד כגון מוזיקה, ריקוד וציור לדוגמה. ריטריטים עם מרצים מדהימים, הופעות ייחודיות שיקרו רק אצלנו לקהל מצומצם, והמון תוכן ייחודי ומיוחד שאנחנו רוצים לייצר שנבנים במיוחד לחלל. החלום הרחוק שלנו זה להמשיך להתפתח גם בחוץ לארץ, ולהביא את הבשורה בכל העולם, ולייצר עוד חללים ייחודיים כאלו בכל העולם".
התרעות פיקוד העורף