"אני שר אותו היום באופן ספונטני כשמבקשים ממני, אבל זה לא ברפרטואר", הודה. "המושג הזה של 'המדינה הולכת פייפן' - אני לא רוצה להזכיר אותו מכיוון שאני לא חושב שהמדינה תלך פייפן".
לדבריו, השיר נולד מתוך המציאות המורכבת של אמצע שנות ה-80 והתחושות הקשות שליוו אותו ואת איינשטיין באותה תקופה. אירועים ביטחוניים, משבר כלכלי ושינויים פוליטיים וחברתיים התחברו אז לכדי יצירה שנותרה מזוהה עם התקופה גם עשרות שנים לאחר מכן.
"זו הייתה התחושה של אריק ושלי אז", שחזר. "הייתה נסיגה מלבנון, משבר כלכלי רציני, טראומה. היו תחושות קשות מאוד. הכהניזם התחיל, מאיר כהנא עלה והוציאו אותו מחוץ לחוק. התחושות שלנו התערבבו".
גבריאלוב התייחס גם למעמדו כאחד היוצרים הוותיקים והבולטים במוזיקה הישראלית, וסיפר כי הוא ממשיך לפגוש את השירים שלו בקרב קהלים מדורות שונים. לדבריו, למרות השינויים הטכנולוגיים והתרבותיים, היצירות ממשיכות לעבור גם לילדים ולבני נוער. "אני מרגיש שנותנים כבוד ומאוד אוהבים את היצירות שלי", אמר. "פוגשים אותי ברחובות, נותנים לי טפיחות על השכם ומברכים שאמשיך לעשות. הדור הזה השתנה לגמרי מבחינה טכנולוגית, אבל אני יודע שבבתי ספר ובגני ילדים מלמדים את השירים האלה".
לצד הזיכרונות מהאלבום ומהעבודה עם איינשטיין, ביקש גבריאלוב להעביר מסר אופטימי בנוגע לעתידה של ישראל. הוא הביע תקווה לשיקום הנפגעים ולחזרה של המדינה לשגרה יציבה ובטוחה. "אני רוצה שיהיה טוב במדינה, שהילדים והנכדים שלי יגדלו בצורה טובה, בטוחה ובמצב כלכלי טוב. אני רוצה שכל מי שנפגע ועבר טראומה ישתקם בצורה רצינית ושהמדינה תחזור למסלול נורמלי", ייחל גבריאלוב.
התרעות פיקוד העורף