אהוד בנאי - הכהן הגדול של המוזיקה הישראלית - כישף את הקהל כבר ברגע הראשון והציג עיבודים נהדרים לכמה משיריו האהובים יחד עם הרכב נשיפה אפריקאי. סנדרסון - מכונת הלהיטים הבלתי נדלית - התמקד הפעם כמעט אך ורק בשירי כוורת-גזוז-דודה שלו. כלומר - שירים כמו "רוני", "גוליית" ו"ערב אבוד" שאתם אולי מכירים בעל פה כל תו ותו בהם, אבל בלתי אפשרי לשמוע בלייב בלי לצעוק את המילים ולהרגיש את הלב נשטף בשמחה.
תיסלם המתוקים הדגימו שמירה על רוח שטות ואנרגיות נהדרות, גם בעשור השביעי לחייהם (וגם את הרלוונטיות של שיר כמו "פרצופה של המדינה"), ושלום חנוך - וואו שלום חנוך. צריך להגיד משהו על כוח הטבע הזה? (שיחגוג 80 בחודש הבא!) עומד בשורה אחת עם אגדות רוק בינלאומיות, ומי שלא מסכים לא ראה אמפי שלם מתעורר בבת אחת מהריף של "מחכים למשיח".
וצריך להוסיף מילה גם על סידורי הישיבה, שהיו בטריבונות על כיסאות פלסטיק צפופים למדי (היו גם כרטיסי דשא, מאחורה כמובן). אפשר בהחלט היה לדחוס פחות כיסאות פר שורה ולמנוע ממני להכיר אינטימית מדי את האדם הזר היושב מימני. מזל שמדובר בערב שבו היה מגוחך להישאר ישובים, ומהר מאוד קמנו לרקוד עד סוף האירוע.
התרעות פיקוד העורף