צליל החצוצרה של ארמסטרונג נותר מזוקק, עמוק ועל-זמני. הדנ"א המוזיקלי שהוא הותיר אחריו חצה אוקיינוסים, דורות וככל הנראה עדיין ממשיך להשפיע. לרגל ציון הדרך ההיסטורי, ביקשנו נגניות ונגני חצוצרה ישראלים בולטים לספר על "לואי שלהם".
כהן מזהה בנגינתו של ארמסטרונג מורכבות רגשית וטוטאלית נדירה, שהיא בעיניו תמצית האמנות: "בצליל אחד שלו אפשר לשמוע שמחה אדירה ועצב של האינסוף. והדברים האלה הולכים אצלו יד ביד, תחילתו של הצליל מעלה בך חיוך, ובסוף של הצליל אתה רוצה לבכות, והכל באותו צליל. יש שם הכל, את כל העולמות בו זמנית. הוא היקום, הוא תמיד רלוונטי ומודרני ברמות שלא יאומנו".
בכל פעם שאני חושב על שיר שביצע אני שומע באוזני רוחי את הקול המחוספס הכה מזוהה איתו או את הנגינה התרועתית על החצוצרה, עם הסאונד שאי אפשר לפספס". כמו חבריו, גם קוק חוזר אל החשיפה הראשונית והאינטנסיבית של תחילת הדרך: "אני נזרק לזמנים שרק התחלתי להתעניין ולהיחשף לג'אז - תקופה שכל מה שהייתי מאזין לו היה דיסק אוסף של לואי. אלו השירים שחרוטים אצלי הכי עמוק. ועם כמה שלכאורה יש שם המון פשטות, ככל שאני מתבגר, מתפתח וחוקר, אני מבין כמה עומק יש במוזיקה שלו וכמה השפעה הייתה לו".
קוזלובסקי, שמופיע בפסטיבלים בארץ ובחו"ל ואף מוביל חמישייה שמצדיעה לענקי הג'אז ולגדולי החצוצרנים, מציין כי: "החיבור המוקדם ללואי הפך למרכיב מרכזי בתפיסה המוזיקלית שלי כנגן וכמורה. בהופעות שלי כיום, אני מלא בהערכה והערצה לארמסטרונג, שהשפיע רבות על התפתחות הז'אנר", מסכם קוזלובסקי.