"הצטרפתי להרכב כסולנית, ובין השירים שאותם שרתי היה השיר המפורסם ביותר שלנו: 'לאן נושבת הרוח', שנחצ'ה הלחין במיוחד לכבוד אירוע פתיחת גני התערוכה בתל אביב. בהמשך גם להקת הגבעטרון הקליטה את השיר הזה, אבל אנחנו היינו הראשונים".
השיר הזה סימן כמה התחלות: הוא הראשון שכתב יורם טהרלב, וגם הראשון שהקליט צמד הפרברים. הוא התאפיין גם במהלך מוזיקלי חריג לתקופתו: במעברים בין הבתים שרקו חברי הצמד את הפזמון, מה שנחשב אז לצעד נועז, שכן זו הייתה אחת הפעמים הראשונות שבהן שולבה שריקה כחלק מרכזי מהקלטת שיר.
"המלחין היחיד שאת כתובתו הכרתי היה נחום היימן. שלחתי לו את השיר, וכעבור כמה ימים הוא הודיע לי שהלחין אותו ושצמד הפרברים החליט להקליט אותו לתקליט הבכורה שלהם. משם למעשה התחילה הקריירה שלי כפזמונאי".
"אבא ודיוויד בואי היו שכנים בלונדון", מספרת סי היימן, בתו של נחום היימן. "הם גרו דלת ליד דלת. אבא השמיע לו הרבה מהלחנים שלו, שכבר הפכו ללהיטים בישראל. בואי התלהב מ'את ואני והרוח' של הפרברים. הוא לקח את הלחן, כתב לו מילים חדשות באנגלית והפיק אותו ברוח המוזיקה האירית".
השיר, שכתב יוסי גמזו והלחין נחום היימן, הוקלט לראשונה בשנת 1964 על ידי להקת הגבעטרון, שעימה עבד היימן באותן שנים כמנהל מוזיקלי, ובוצע בבכורה בתוכנית הרדיו "מועדון הזמר" של קול ישראל. "כשיוסי שלח לי את השיר, אהבתי מאוד את המילים, את הדו-שיח וההידברות בין אנשים ואת האהבה לחיים שעלתה מהן", סיפר היימן.
אחד השירים הבולטים מפסטיבל הזמר והפזמון של 1965 היה "הגביע", שיתוף פעולה נוסף בין יורם טהרלב לנחום היימן. כמקובל באותן שנים, השיר בוצע בפסטיבל על ידי שני מבצעים שונים: נחמה הנדל ושלישיית גשר הירקון. הוא זכה במקום השני.
מילות השיר נכתבו בגוף ראשון נקבה - בחירה שאפיינה לא מעט משיריו של טהרלב. הדוברת בשיר פונה אל הגביע ומבקשת ממנו לגלות לה מי יהיה אהובה ומתי יגיע.
טהרלב סיפר על ההשראה לשיר ועל הדמיון שמצא בינו לבין "לא ביום ולא בלילה" של חיים נחמן ביאליק, שבו פונה הנערה אל עץ השיטה ושואלת מי יהיה חתנה: "בשני השירים יש פחד גדול מאכזבה", אמר לי בעבר. "בשיר של ביאליק פוחדת הנערה שאביה ישיא אותה לגבר זקן. בשיר שלי האכזבה היא של הכותב, שלא הצליח להגיע לרמתו של ביאליק...".
"ב-1965 נחצ'ה פנה אליי וביקש ממני שיר שיתאים למסיבת סוף השנה בבית הספר בקיבוץ שבו התגורר אז", מספרת נאור. "פתחתי את המגירה והיה בה שיר אחד בשם 'מי אכל את הירח?' שנראה לי מתאים לילדים".
אלא שהשיר הראשון לא התחבר להיימן. "כעבור כמה ימים קיבלתי ממנו מכתב שבו כתב שהוא ניסה להלחין את השיר ולא כל כך הצליח לו, ושאל אם יש שיר אחר. לא רציתי לאכזב אותו, אז כתבתי את 'זרעים של מסטיק' ושלחתי לו. כעבור כמה ימים הוא ענה שהלחין את השיר ויצא נהדר, וביקש ממני לכתוב עוד עשרה או 12 שירים, עם סיפור מתח שיחבר ביניהם, לצורך הצגה שלמה עם שיריו לסוף השנה".
"בניגוד לשירים רבים מאותה תקופה, שהיו מלאים בתיאורי טבע ובדימויים תנ"כיים, 'כפל' היה שיר פנימי ומהורהר, שעסק בניגודים וברגשות הסותרים שבתוך האדם. כיניתי אותו 'הייקו יהודי' כי נפעמתי מכמה הרבה אפשר לומר בכל כך מעט מילים. זה שיר שבדיעבד נוגע בכל מה שאני עושה כל חיי".
השיר הוקלט לראשונה בביצועה של אלברשטיין בליווי גיטרה בלבד, לתקליט משירי נחום היימן ("דברים שאוהבים"). בהמשך, כשנכלל בתקליטה "מות הפרפר" משנת 1968, אישרה חברת התקליטים להוסיף לליווי שני כלים מלבד הגיטרה - אבוב וקונטרבס.
"גרנו באותה תקופה בפריז", משחזרת סי היימן. "לבית שלנו נכנסו כל הזמן גדולי הזמר הישראלי שבאו לבקר אותנו, והתחילו להגיע גם גדולי הזמר בצרפת. בחורף מאוד גשום ומושלג נכנסה לביתנו אישה יוונייה גבוהה מאוד עם משקפיים שנראו לי אז כמו טירוף, והציגה את עצמה בשם ננה מושקורי.
"אבא שלי ניגן לה שיר בצרפתית. אני זוכרת שהוא אמר לי בצרפתית: 'עלי לישון', ונתן לי צ'אפחה קטנה על הראש. אז ננה אמרה לו: 'לא, תשאיר אותה, היא מקשיבה'. כשבאתי לעלות לחדר מבוישת, היא קראה לי לחזור. שם היא למדה לראשונה את 'רק הד קולך' בגרסה הצרפתית, עם מילים של הפזמונאי אדי מארנה. למעשה, זה היה הביצוע הראשון של השיר".
היימן עבר הרבה תלאות עד שמושקורי דפקה על דלתו: הוא התמקם בביסטרו מתחת לבניין שבו ישבה חברת התקליטים שלה, איתר את כתובתה באמצעות מספר הרכב שלה, ולבסוף הגיע לביתה בניסיון לשכנע אותה להאזין ללחן.
"ננה מושקורי פתחה את הדלת ושאלה 'מי אתה?'. בטרם סיימתי לומר את המילה 'ישראל' החלה לסגור את הדלת מול אפי", סיפר היימן. "תקעתי את נעל שמאל שלי בין המשקוף והדלת, ובעודי מבקש ממנה עשר דקות מחייה כדי להשמיע לה את השיר, פרשתי לפניה את עשרת אלפי הקילומטרים והחלומות שעברתי בדרכי אליה".
המאמץ השתלם: "היה בי כנראה משהו פתטי כל כך, שננה לא יכלה לעמוד בפניו. עוד באותו ערב היא הפגישה ביני ובין אדי מארנה, ותוך שבועיים הקליטה את השיר".
הגרסה הצרפתית, שנקראה "Le Jour où la colombe ("היום שבו היונה"), הפכה בהמשך לאחד השירים המזוהים עם מאבקה של מושקורי נגד שלטון הקולונלים ביוון.
חודשים ספורים לאחר מכן יצאה גם הגרסה העברית, בביצוע צמד הפרברים, והפכה ללהיט גדול בישראל.
השיר נולד מתוך מפגש בין לחן בעל אופי ים-תיכוני לבין סיפור אהבה דמיוני בין אניטה לחואן. את המילים כתב נתן יונתן ללחנו של נחום היימן, והשיר - שנודע גם בשם "רומנסה" - הפך עם השנים לקלאסיקה וזכה לגרסאות כיסוי רבות, בהן גם באנגלית ובצרפתית.
"נחצ'ה ידידי הביא לי את השיר בצורת מנגינה שנכתבה בהשראת מוזיקה אנדלוסית עתיקה ומוזיקה צוענית, ובאווירה זו בחרתי בשמות גיבורי השיר - אניטה וחואן", סיפר בעבר יונתן. "אלמלא נחצ'ה היה מגיע אליי עם המנגינה, לא הייתי כותב את הטקסט על דמויות אלו".
לימים סיפר לונדון כי הוא מצטער שכתב שיר "פאשיסטי" שכזה, וכי "נודפת ממנו צחנת מיתוסי דם ואדמה". הוא העיד שזה השיר השנוא עליו ביותר מבין שיריו, והוסיף בריאיון עבר ל"מעריב": “אני נהנה הרבה יותר מגרסתו הצרפתית של השיר… שהצליח שם עם מילים אחרות לגמרי תחת הכותרת 'צרור סיגליות'".
לפעמים שיר נולד מתוך תמונה, זיכרון ונוף ילדות. כך היה גם עם "נחל התנינים", שנכתב על ידי אהוד מנור ובוצע על ידי חוה אלברשטיין בשנת 1969.
המנגינה נכתבה תחילה כנעימה עבור הסרט "המלחמה שלאחר המלחמה", שעסק בחיים בישראל לאחר מלחמת ששת הימים. אלברשטיין, שהתחברה ללחן, ביקשה ממנור לכתוב לו מילים, ומנור בחר לחזור אל נוף ילדותו - נחל תנינים שזרם סמוך למושבה בנימינה, שבה נולד וגדל. מנור בחר לצרף לשם הנחל את ה׳ הידיעה, כנהוג עם שמות של נחלים אחרים.
השיר הפך למעין מסע געגוע אל המקום שבו גדל מנור, אל הטבע והזיכרונות של ילדותו. הוא נקרא על שמו של הנחל, אף שבמילותיו לא מופיעות המילים "נחל תנינים" ואף לא המילה "נחל".
ב-1969 ביקש אהוד מנור מנחום היימן ליצור יחד שיר עבור פסטיבל הזמר והפזמון שנערך באותה שנה. השניים נפגשו במטבח ביתו של מנור, ושם נולד השיר. אלא שאחרי שסיימו את מלאכת הכתיבה וההלחנה, נותרה ביניהם מחלוקת קטנה: איך לקרוא לו.
"חופים" נכתב כבר בשנת 1943, כשנתן יונתן היה בן 20 ושימש מדריך במחנה קיץ בחוות חפציבה שבנחל חדרה. ההשראה הגיעה מתופעת טבע שבה צפה - נחל שזרם בדרכו אל הים, אך נספג בחולות ונעלם לפני שהגיע אל המים.
השיר התפרסם לראשונה בספרו של יונתן "שירים לאורך החוף" בשנת 1962, ורק בהמשך קיבל את הלחן של היימן. "יום אחד נתן הזמין אותי לקיבוץ שריד, שבו הוא התגורר אז, כדי לכתוב מוזיקה למילים שהוא כתב עבור מסיבת סיום של כיתה י"ב", סיפר היימן בעבר. "לאחר המסיבה הלכנו לביתו, התיישבתי ליד הפסנתר וניגנתי מנגינה חדשה. פתאום נתן אמר: 'יש לי מילים מתאימות למנגינה הזו', ומיד החל לשיר 'חופים הם לפעמים'. כך נולד השיר הראשון שלנו".
במקור נפתח השיר במילים: "חופים הם לפעמים געגועים לנחל שאהב, יש במקומות שלנו נחלי אכזב", אך לבקשת היימן, שביקש להתאים את המילים ללחן, שינה יונתן את השורה ל"חופים הם לפעמים געגועים לנחל. ראיתי פעם חוף שנחל עזבו".
ברק מספר כי השיר הוגש לפסטיבל מבלי לגלות שכבר הוקלט קודם לכן על ידי ריקה זראי - שכן הדבר היה עלול לפסול אותו לפי תקנון התחרות. "שלישיית המעפיל טעתה במילות השיר בעת הביצוע החי, ובכל זאת הוא התקבל כמות שהוא על ידי קהל המאזינים".
"למרות זאת, מוזיקלית שיתפנו פעולה רק בשני שירים: 'ערב טוב', שמייק כתב וביצע ושבסוף לא יצא לפועל, ו'Arrava'. כשמייק התפרסם, המפיקים שלו ביקשו ממני שיר שישלב עברית וצרפתית ואז עלה במוחי הרעיון של 'Arrava', שזו מילה שמשתלבת היטב בצרפתית. השיר כלל רק מילה אחת בעברית: ערבה".
שנים אחרי שראה אור ספרו הראשון של נתן אלתרמן, "כוכבים בחוץ" (1938), מצא נחום היימן באחד משיריו מקור השראה ללחן חדש: "תיבת הזמרה נפרדת".
אלתרמן כתב את השיר במהלך שהותו בננסי שבצרפת, שבה התגורר במשך כשנתיים, ותיאר בו את רדת הערב על עיר אירופית ואת הפרידה מ"תיבת הזמרה" - אותו כלי נגינה מכני ישן שהיה מזוהה עם רחובות ושווקים באירופה.
היימן הלחין את השיר בתקופה שבה שהה בלונדון. לחנו יצא לראשונה בביצוע צמד הפרברים בשנת 1974, בתקליט "שתי גיטרות והפרברים".
"החול יזכור" נכתב בידי נתן יונתן בעת ששהה בלונדון, והתפרסם לראשונה בספרו "שירים לאורך החוף". בשנת 1977 הלחין אותו נחום היימן במסגרת פרויקט מיוחד שיזמה תחנת הרדיו גלי צה"ל עבור מצעד הפזמונים השנתי.
"שדרות בגשם" הוא אחד השירים המתבוננים בעיר דרך רגע קטן ואינטימי של טיול חורפי ברחובות לאחר הגשם, לצד בתו הצוחקת (המשוררת תרצה אתר - ד"פ). אלתרמן הופך את המראות היומיומיים של העיר - הזגוגיות, הברזל והאבן - לחוויה של התחדשות, זיכרון ורגש.
נחום היימן הלחין את השיר בשעה שהתגורר בלונדון, ושלח אותו ליזהר כהן, שהיה אז זמר צעיר בתחילת דרכו. "אין לי מושג איך נחום שמע עליי", מספר כהן. "הייתי זמר צעיר שניסה לפתח קריירה. הוא שלח את השיר וביקש שאני אבצע אותו".
כהן הקליט את השיר באולפן גלי צה"ל ב-1977, לפי עיבוד שנשלח אליו מהיימן. "לדעתי זה השיר הכי יפה שנכתב על העיר תל אביב", הוא מספר. "הלחן של נחצ'ה והמילים של אלתרמן כבשו אותי, וככה התגלגל השיר לרדיו ולהשמעות במשך שנים".
השיר הפותח את ספרו הראשון של נתן אלתרמן, "כוכבים בחוץ", פורסם ללא שם ונקרא עם השנים על שם שורתו הראשונה: "עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא".
"'סוס מעץ' הגיע אליי בקולו של נחצ'ה, בליווי פסנתר ובמקצב של שיר לכת", סיפרה גלרון בעבר. "לונדון הפכה אותו לשיר רוק'נרול אנרגטי. כל פעם שאני מגיעה ללונדון אני מתמלאת שוב בתחושה שהייתה לי אז, כאילו כבשתי את העולם".
את מילות השיר כתבה רחל שפירא כבר בשנות ה-60, אך הן נותרו שנים ארוכות במגירה. "קודם היה טקסט והוא היה אצלי שנים, כמעט הכי הרבה שנים שאיזה שיר נמצא במגירה", מספרת שפירא. "ראו אותו כל מיני מלחינים ויש לו הרבה מאוד מנגינות וביצועים של מה שקוראים מיטב זמרי ישראל, השמורים במגירה נסתרת אצלי בבית. אבל הוא לא הוקלט עד שהגיע לנחצ'ה, שהלחין אותו בהלחנה מאוד ידידותית.
"אני חושבת שמה שהפך את השיר הזה ללהיט הוא העיבוד של אריק רודיך. הוא ניסה לחקות ולהדגים את כל נקישות הגשם. אבל זה לא שיר על גשם, זאת לא תחזית מזג האוויר, זה גשם אחר לגמרי. בעיניי זה לא שיר כל כך מסובך, אבל כיוון שהמסתורין הפך כבר לחלק מהמרקם שלו, לא חכם להתערב ולהסביר על מה הוא".
מי שהפכה את לחנו של היימן למוכר ביותר הייתה להקת חופים, שהקליטה את השיר בשנת 1984. בהמשך זכה הלחן לביצועים נוספים, בהם של הגבעטרון והדודאים.
לדבריו, גם ההקלטה עצמה הייתה יוצאת דופן. "הגעתי לאולפן לפני קובי, ביקשתי מהטכנאי להשמיע לי את הפלייבק, נכנסתי, שרתי, ובזה נגמר הסיפור. אחרי כרבע שעה קובי הגיע ואמר: 'בוא נתחיל לעבוד'. אמרתי לו: 'השיר כבר מוכן'. הוא צחק, אבל כשהקשיב להקלטה סגרנו את האולפן והלכנו הביתה. השיר הוקלט בטייק אחד בלבד".
השיר נכלל באלבום בכורה של הצמד "באותה המיטה" (1987) והפך מהרגע הראשון ללהיט.
לפעמים שיר צריך להמתין שנים עד שהוא מוצא את הביצוע שמעניק לו חיים חדשים. "ארץ שבעת המינים", שכתב דודו ברק והלחין נחום היימן, נולד כבר בסוף שנות ה-60, אך זכה לפרסום רחב רק שנים מאוחר יותר.
רק בשנת 1989 הוקלט השיר לראשונה בעברית, בביצועה של חני ליבנה, ונכלל באלבומה "ווקליזה". בשיר, שהפך עם השנים למזוהה עם חג השבועות, משולבים שבעת המינים - חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמר - כסמל לנופי הארץ ולשפע שלה.
תוכנית טלוויזיה שעסקה בשירי שבת של נחום היימן הייתה זו שהובילה להולדת השיר "שובי בת ירושלים". היימן פנה לדודו ברק וביקש ממנו לכתוב שיר על ירושלים.
מעטים השירים שהפכו לחלק בלתי נפרד מהזיכרון הלאומי הישראלי כמו "מגש הכסף" של נתן אלתרמן. השיר פורסם במדורו "הטור השביעי" בעיתון "דבר", זמן קצר לאחר החלטת האו"ם על תוכנית החלוקה ובפתח מלחמת העצמאות.
אלתרמן כתב בשיר על המחיר הכבד שנדרש בדרך להקמת המדינה, ועל דמותם של הלוחמים הצעירים שהקריבו את חייהם למען הקמתה. עם השנים הפך הביטוי "מגש הכסף" למטבע לשון המתאר את תרומתם של הנופלים במלחמת העצמאות.
התרעות פיקוד העורף