אסטרטגיית שחרור המוזיקה מרגישה גם היא כמו חלק מהניסוי: במקום לבנות קריירה סביב אלבומים, הלהקה פועל במודל של קאמבקים - בכל כמה חודשים מגיע "ארה" חדש - תקופה מוזיקלית שמלווה בקונספט ויזאולי, סינגלים, כוריאוגרפיה שכובשת את הרשתות החברתיות ובסופה מיני אלבום קצר. השיטה הזו מאפשרת לשמור אותן כל הזמן בשיח התודעתי, לבדוק איזה סאונד עובד, ולתת כמעט לכל שיר הזדמנות להפוך לרגע ויראלי במקום לקבור אותו תחת 12 רצועות.
אחרי שלושה מיני אלבומים כאלה, השיטה הזאת מתחילה גם לחשוף את החיסרון שלה: אין עדיין הגדרה מי הן קאטסאיי כאמניות. דווקא בגלל שהן כבר הפכו לתופעה עולמית, WILD, מיני האלבום החדש שיצא בשישי האחרון, מרגיש כמו נקודה שבה חמישה שירים כבר לא מספיקים; בשלב הזה מתבקש לקבל אלבום מלא שייתן להן מרחב לפתח רעיונות, להעמיק בסאונד ולבדוק אם יש זהות מוזיקלית שמסוגלת להחזיק יותר מרבע שעה.
WILD מגיע אחרי קמפיין שמבטיח קאטסאיי יותר בוגרות ופחות מצייתות לכללים, אבל בפועל הפער בין ההבטחה לבין המוזיקה הוא בדיוק מה שהופך את ה-EP למתסכל: שירים קצרים, הוקים פונקציונליים, המון כותבים ומפיקים, ורק הצצות למה שהחברות עצמן יכולות להיות אם באמת ישחררו להן את הרסן. כך אנחנו מקבלים שירים כבולים כמו Animal, שבין הכותבים שלו נמנה אד שירן - שיר פופ מלוטש שעובד מצוין כמוצר מדף למוזיקת פופ חסרת ייחוד; לצד שירים כמו PINKY UP ו-Hootie Frutti שהולכים לכיוון ההפוך לגמרי - הפקות פרועות, עמוסות ומלאות אופי, עם ביטים, טקסטורות והחלטות מוזיקליות שגורמות להן להישמע לרגע כמו להקה שיכולה להוביל את המצעדים עם אמת מוזיקלית ייחודית. הבעיה היא שדווקא שם המילים נוטות להרגיש כמו ריקבון מוחי מכוון, עד שהן כמעט מחבלות במה שהמוזיקה בונה.
קאטסאיי מוצגות ככוכבות, אבל חברת ההפקה עדיין לא באמת סומכת עליהן כאמניות. כל האלמנטים מסביב עובדים - האריזה, הפרפורמנס, היכולת לייצר רגעים ויראליים והכימיה בין הבנות - אבל המוזיקה ממשיכה להרגיש כאילו היא עוברת דרך שכבות רבות מדי של חישובים שמנסים להבטיח שכל שיר יהיה שימושי. דווקא Unloveu, שיר הבונוס שלארה הייתה שותפה בכתיבה ובהפקה שלו, נשמע כמו הכיוון הכי רלוונטי ומדויק ללהקה: הוא עדיין פופי ונגיש, אבל יש בו מספיק מוזרות בהפקה כדי לייצר אופי, ובמקביל טקסט שמרגיש פחות כמו מחשבה אמיתית. האירוניה היא שהשיר שבו אחת הבנות סוף סוף מקבלת יד ביצירה הוא גם זה שמוכיח כמה מעניין יותר יכול להיות הסאונד של קאטסאיי כשהן לא רק הפנים של הפרויקט, אלא גם חלק מהמנגנון שמייצר אותו. ההחמצה היא כשהשיר הזה עבר למהדורה מוגבלת ולא יגיע לקהל הרחב.
זה הפרויקט הראשון של קאטסאיי שיוצא בלי מאנון כחלק פעיל מהקבוצה, שבועות ספורים אחרי שגם סופיה הודיעה על הפסקה מהפעילות מסיבות בריאות הנפש. כששתי חברות מתוך שש נאלצות לעצור בתוך תקופה קצרה, קשה שלא לשאול שאלות גם על המערכת שמאחורי הלהקה. בזמן שהמוזיקה מבטיחה לנו קאטסאיי "פראיות" ומשוחררות יותר, המציאות סביבן מזכירה עד כמה מדובר עדיין בפרויקט מתוכנן, אינטנסיבי ותובעני מאוד.
קאטסאיי כבר לא צריכות להוכיח שהניסוי עובד. עכשיו האתגר הוא לתת להן את המרחב להפוך ללהקה אמיתית: כזאת שמפתחת רעיונות גם כשהם לא מושלמים, כותבת יותר מהחומר של עצמה, מרשה לשירים לנשום, ובעיקר בונה סאונד שלא צריך כוריאוגרפיה ויראלית, קמפיין או אסתטיקה כדי שנזהה מיד למי הוא שייך. WILD מראה שיש שם משהו מאוד מעניין - אבל הוא גם מראה כמה חזק עדיין מחזיקים להן את היד.
התרעות פיקוד העורף