השיר הראשון שרוזנבלום כתב וגם הלחין עבור להקת הנח"ל ב-1967 עסק בחלומו האופטימי על שלום ועל סיום המלחמות, לאור האופוריה ששררה בארץ בתום מלחמת ששת הימים.
את השיר "הייתי נער" כתב דוד עתיד בעקבות פוסט-טראומה שממנה סבל לאחר ששירת כלוחם בנח"ל ונפצע פעמיים, פעם אחת במהלך שירותו הסדיר ב-1954 ופעם שנייה במהלך הפריצה לירושלים במלחמת ששת הימים.
"בהתחלה דוד הביא את הטקסט לחברו מהקיבוץ, שלום חנוך, כדי שילחין אותו, אבל שלום אהב לכתוב ולהלחין בעצמו", מספרת בנו. "שלום העביר את השיר ליאיר רוזנבלום, שיצר שיר קצבי וקליט בסגנון הבוסה נובה. בזמן ההקלטות בכיתי והתקשיתי לשיר. לא רק זה, בשלב מסוים גם נכנסתי בשירה לאחד הקטעים של שלום ומוטי, כי זה הרגיש לי נכון. חשבתי שיאיר רוזנבלום יכעס עליי בסוף ההקלטה, אבל הוא אהב את זה, והקטע שלי נשאר בהקלטה".
לאחר כיבוש גבעת התחמושת על ידי צה"ל במלחמת ששת הימים, התבקש יורם טהרלב לכתוב שיר על הקרב עבור להקת פיקוד המרכז. "באותו זמן יצא לאור מוסף מיוחד של העיתון הצבאי 'במחנה' עם סיפורים אישיים וראיונות עם מקבלי הצל"שים במלחמה", סיפר לי טהרלב. "קראנו על הצנחנים שלחמו בגבעת התחמושת והחלטתי שהשיר שאכתוב יעסוק בקרב הזה. בהמשך חשבתי לקחת את העדויות של הלוחמים שתיארו במילים שלהם את החוויה שעברו, ולשלב אותן בתוך השיר - וכך עשיתי. כשסיימתי לכתוב, הצגתי את הטקסט ליאיר רוזנבלום, שהלחין אותו בצורה דרמטית תוך יום אחד בלבד". הלהקה הקליטה את השיר ב-67', והעדויות בו מדוקלמות על ידי חברי הלהקה חיליק צדוק, גדעון אמיר וקובי רכט.
"ניסיתי להעביר בשיר על רגל אחת את ההיסטוריה מאז הבילויים, למי שלא יודע אותה", הסביר טהרלב בעבר. "הלוואי שהיו לנו כיום שירים כאלה כדי שהחבר'ה לא יהיו בורים בתולדות מדינת ישראל". השיר, שבוצע על ידי להקת חיל הים ב-68', נכלל לימים גם בפסקול הסרט "הלהקה".
טהרלב טען כי הקצב של הלחן מותאם ונבנה במיוחד לפי המבנה של המילים. לאחר דיונים ארוכים, השיר יצא לאור, כשאות אחת קטנה, כ', עשתה את ההבדל. "כשייפתח" החליף את "שייפתח", וכך משתמע שהמצנח בטוח ייפתח, השאלה היא מתי.
השיר הגיע לרדיו, ואז צצה בעיה נוספת. באקדמיה ללשון העברית הגיבו כי המילה "מִצְנָח" אינה תקנית, וביקשו שהזמרים יאמרו "מַצְנֵחַ". השינוי בשיר דרש הקלטה מחדש, אך הפעם הלהקה לא התקפלה והרדיו החריג את הטעות.
פרודיה שכתב יורם טהרלב על שירי אהבה זכתה ללחן רומנטי ורציני של יאיר רוזנבלום, בוצעה על ידי שלישיית התאומים וכבשה את ראש המצעדים ב-69'.
במקור כתב רוטבליט את השורה 'שירו שיר לאהבה ולא לניצחון', כמחאה על החגיגות שאחרי מלחמת ששת הימים וההתעלמות מהאבידות הכבדות שהיא גבתה, אך לבסוף הוחלט להחליף את 'לא לניצחון' ב'לא למלחמות'".
"כשיאיר ניגן לי את השיר על הפסנתר, ביקשתי ממנו שימציא אפשרות של קולות מקהלה לשיר כדי לתת לו עניין, צבע וגיוון", מספר פליישר. "כשיאיר הזמין אותי להקלטה, הוא העלה את השיר בטון והשמיע לי באולפן את ההקלטה של השיר עם ליווי מקהלה של להקת הנח"ל. כששמעתי את עיבוד השירה לקולות, התרגשתי עד צמרמורת. הרגשתי התרוממות רוח".
השיר, שהקליטה להקת חיל הים ב-70', סיפר על אנשי הצפרדע, הצוללים של שייטת 13. "באותה תקופה, כדי לכתוב שירים, הפיקודים השונים היו שולחים אותנו, הכותבים, לשטח כדי לחוות את החיילים", סיפר טהרלב. "באותה תקופה השייטת הייתה סודית עד כדי כך שאסור היה להזכיר את שמה. כך הם נקראו בשיר 'אנשי הדממה'".
שיר הנושא של הדרמה הטלוויזיונית הראשונה בישראל "חדווה ושלומיק" (71') בוצע על ידי מירי אלוני מיד עם שחרורה מלהקת הנח"ל. "בסוף השירות הצבאי יאיר רוזנבלום קרא לי, התיישב ליד הפסנתר והשמיע לי את 'הבלדה על חדווה ושלומיק'", מספרת אלוני. "הוא שאל אותי אם השיר מוצא חן בעיניי, וכמובן שעניתי שכן. הוא שאל גם אם הסולם שהוא ניגן בו נוח לי, דבר שלא שאל מעולם בזמן שירותי בלהקה. זה היה סימן שהשתחררתי מצה"ל".
"זה אחד השירים שביצעתי כסולן בלהקת הנח"ל", מספר שמיר. "זו הייתה חוויה בשבילי כי הייתי עולה חדש ולא ידעתי כלום, וכל מפגש כזה היה עבורי פיסת היסטוריה מהמולדת החדשה שלי".
השיר נולד בראשית שנות ה-70 כטקסט סאטירי שפרסם רוטבליט במדורו "שחק אותה" בעיתון "הארץ", ובו הוא מנהל דיאלוג נוקב עם דיוקנו של הרצל המתנוסס על שטר 100 לירות ומעמת את החזון הציוני עם המציאות הישראלית. כעבור שנתיים, בקיץ 74', הולחן הטקסט על ידי רוזנבלום עבור רבקה מיכאלי, שהגישה אותו בסגנון קברטי של שירה דיבורית.
רוזנבלום סיפר לנתנאלה שהוא רוצה להקליט את השיר בתוך מספר ימים. "לא היה זמן ללמוד אותו כמו שצריך", היא מתארת. "רק באולפן יאיר לימד אותי את הקולות ומיד הקלטנו את השיר. בגלל שהמלחמה התנהלה ברקע, לא חשבתי ששיר אופטימי כזה יכול לתפוס ברגעים שבהם נהרגים חיילים. זו הייתה הפתעה".
בשנת 74' התבקש רוזנבלום להלחין שירים לשלישיית הגשש החיוור. אחד הלחנים יועד לטקסט שכתב יוסי בנאי בשם "בין הזמנים", אך הגששים החליטו שהלחן אינו מתאים לצורכיהם.
רוזנבלום מסר את הלחן ליורם טהרלב שכתב את "תמיד עולה המנגינה", שיר להעלאת המורל אחרי מלחמת יום הכיפורים. הוא בוצע על ידי להקת חיל האוויר ב-75' והפך ללהיט.
עבור רוזנבלום, שהיה ידוע כמלחין קפדן שטקסטים תמיד הנחו את הלחנים שלו, השיר הזה היה אתגר. הוא הלחין מנגינה הרמונית, סוחפת ונוגעת ללב, שהפכה את בליל המילים של בנאי ליצירה מגובשת ומרגשת.
השיר נכתב על ידי יוסי בנאי עבור הגשש החיוור לקראת מערכת הבחירות 77', רגע לפני המהפך ועליית הליכוד לשלטון. "ישבנו, דיברנו והבנו שבסך הכל עובדים עלינו, מבטיחים לנו כל מיני דברים, וככה בעצם נולד השיר", מספר גברי בנאי. "כשהגענו לנושא ההלחנה של השיר, ביקשנו מיאיר שיר שדומה לסגנון של להקת הגוספל 'גולדן גייט', ויאיר עשה זאת בהצלחה".
בשנת 77' השתתפה שלישיית שוקולד מנטה מסטיק בפעם האחרונה בפסטיבל שירי הילדים עם שני שירים שכתבו להן טהרלב ורוזנבלום: "בית השוקולד" ו"מי המנטה, מי המסטיק, מי השוקולד?", שנכתב כמעין קריצה על השאלה שהן נשאלו לעיתים קרובות.
רוזנבלום הלחין את השיר כמחווה לחברי קיבוץ בית השיטה, ש-11 מחבריו נפלו במלחמת יום הכיפורים. מאז יצא, אומץ הלחן על ידי חזנים בבתי כנסת רבים.
התרעות פיקוד העורף