מהתנ"ך ועד "ספריית פיג'מה"
עולם הדימויים של פרטון שאב רבות מסיפורי התנ"ך. שירה המפורסם ביותר, "Coat of Many Colors", מבוסס ישירות על סיפור כותונת הפסים של יוסף בספר בראשית. השיר "The Master's Hand" מגולל את סיפורם של שדרך, מישך ועבד נגו מתוך ספר דניאל.
פרטון הקפידה להימנע ממחלוקות פוליטיות, אך ב-1994 עוררה סערה בראיון למגזין Vogue. כשנשאלה מדוע נגנז פרויקט טלוויזיוני על זמרת גוספל, טענה כי מפיקים בהוליווד נרתעו מתכנים נוצריים משום ש"רוב האנשים שם יהודים, וזה מפחיד אותם לקדם נצרות".
הליגה נגד השמצה (ADL) מיהרה להגיב והצביעה על כך שהדברים מהדהדים סטריאוטיפים ישנים על "שליטה יהודית בתקשורת". פרטון לא התבצרה בעמדתה ושיגרה מכתב התנצלות פומבי ומהיר. "אני יודעת מניסיון אישי עד כמה סטריאוטיפים יכולים לפגוע, ואני מצרה על כך שדבריי יצרו רושם של 'שליטה' יהודית בהוליווד".
למרות זיקתה לטקסטים התנ"כיים וקרבתה לקהילה היהודית בארה"ב, דולי פרטון מעולם לא הופיעה בישראל, לא ביקרה בה ואף לא התבטאה בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני. היעדרות זו אינה נובעת מחרם או מאידיאולוגיה עוינת, אלא משתי סיבות מרכזיות.
הסיבה הראשונה היא עיקרון הניטרליות המוחלטת. לאורך כל הקריירה סירבה פרטון להתייחס לפוליטיקה בינלאומית או לנושאים שנויים במחלוקת, כדי שלא לפלג את קהל מעריציה.
הסיבה השנייה היא מפת הופעות מוגדרת. סיבובי ההופעות הבינלאומיים שלה התמקדו בעיקר בבריטניה, מערב אירופה, אוסטרליה ויפן. הקשר של דולי פרטון לעולם היהודי נותר סיפור אמריקאי מובהק: מפגש בין המוזיקה של הרי האפלצ'ים לבין אנשי התרבות היהודים של ניו יורק ולוס אנג'לס, שהניב שיתופי פעולה יצירתיים ומודל חינוכי המשפיע עד היום על מאות אלפי ילדים בישראל ובעולם.
התרעות פיקוד העורף