"קרוב" מבטיח לנו מופע אינטימי ואקוסטי של עמדי, שמחזיר את השירים אל המקום הראשוני והחשוף שלהם. המופע עצמו פחות קיצוני מההבטחה. אמנם הרכב הנגנים מצומצם, ואולי גיטרות חשמליות ואורגן חשמלי לא מתאימים באופן מלא להגדרה אקוסטי; אבל זה כמעט לא משנה. האינטימיות במופע לא נוצרת בזכות העיבודים, אלא מהאדם שמחזיק אותם. עד סוף המופע קשה שלא להתאהב בדמות שעומדת בג'ינס וטי-שירט שחורה על הבמה.
זה לא עוד מופע להיטים, ולעיתים מתנהג כמו מופע למיטיבי לכת. לצד השירים המזוהים איתו ביותר כמו "חלק מהזמן" או "בזמן האחרון", עמדי מרשה לעצמו להעמיק בקטלוג המוזיקלי ולהביא שירים שלא בהכרח היו מוצאים את דרכם למופע להיטים רגיל דוגמת "מפה לשם", "יהיה לנו טוב" ו"מה את מרגישה". מה שנראה על הנייר כמו דיפ-קאט מתגלה מול הקהל הזה כמעט כלהיט - ואפילו עמדי הופתע ממידת ההיכרות עם הקטלוג המוזיקלי. ואם יותר מעשרים שירים וקצת יותר משעתיים לא מספקים, עמדי משאיר לסוף גם שיר הפתעה, שאמור להשתנות מערב לערב. בערב הפתיחה היה זה "ערב ערב" - בחירה כמעט מושלמת לשיר אחרון, ובעיקר עוד קריצה לקהל שמכיר את הקטלוג שלו מעבר ללהיטים הגדולים.
כשמסתכלים על הסטליסט של "קרוב" מלמעלה, ניכר כי עמדי לא באמת מסדר שירים אלא זיכרונות. הערב נפתח דווקא בהווה עם שירים שמשרטטים את עמדי של עכשיו דרך קרבה, אהבה, כמיהה ופראות שעוד נשארה בו. רק אחר כך הוא מתחיל ללכת לאחור - לירושלים, לילדות, למלחמות ולחברים שאיבד - לפני שהוא חוזר לעבר ומספר מאיפה בא, חשוב לו להראות מי האדם שעומד מולנו הערב.
גם אם השירים עצמם לא בהכרח נולדים מחדש מבחינה מוזיקלית, החיים שעברו על מי שכתב אותם משנים את האופן שבו הם נשמעים. בזכות קטעי הקישור המחברים בין פרק לפרק, שיר שהיה כאב צעיר מקבל פתאום משקל של חיים שלמים, ועד סוף הערב הדיסקוגרפיה של עידן עמדי הפכה, כמעט בלי שהתכוון, לאוטוביוגרפיה שהוא ממשיך לכתוב על הבמה.
כשמגיע "סופרמן", משהו בערב משתנה. השיר שנולד מתוך הפציעה והשיקום פתח את הדלת לחלק החשוף באמת של "קרוב". כשהגיע "כאב של לוחמים", השיר שאיתו פרץ בעונה השמינית של "כוכב נולד", הוא נשמע שונה, כאילו המתין שנים עד שהחיים אילצו את עמדי להבין אותו מחדש. השיר שנכתב מתוך זיכרונות של חייל צעיר נשמע עכשיו מפיו של אדם שהחיים החזירו אותו, באכזריות, אל אותם המקומות שעליהם כתב; לא היה צורך בעיבוד חדש כדי לשנות את השיר; המציאות כבר עשתה את העבודה.
אולי זו הסיבה שקשה כל כך לבקר הופעה של עידן עמדי: בסופה אתה כבר לא רק שואל אם המופע היה טוב, אלא מה עושים עם אדם שהקהל כולו החליט להאמין לו. 'קרוב' לא בהכרח גורם לעמדי להישמע אחרת, אבל הוא מקטין את המרחק מספיק כדי לראות מקרוב את האדם הערכי והאישיות לדוגמה שהקהל מאמין בו. לפחות בערב הזה, האמונה הזאת הרגישה מוצדקת.
התרעות פיקוד העורף