האקראיות הזו מאפיינת מאוד את מסלולו. בעולם שבונה על כתיבה "הוקית" שאינה חוצה את רף עשרים השניות, אמסלם מתעקש על חום אנלוגי, סבלנות של שנות השבעים ומבנים מלודיים של ארבע דקות תמימות. "אני לא הולך לתחום שיר בתוך עשרים שניות כי ככה האלגוריתם רוצה", הוא מצהיר. "אצלי השירים הם סיפור. מי שרוצה לשמוע, ישמע את הכול, ומי שידלג, ידלג".
היישר מקרית אונו ל-Omegle
במשך שנים פעל אמסלם כנגן ליווי וקולות רקע בהרכבים שונים, משותק מחוסר ביטחון בקולו כסולן: "רציתי להסתיר את עצמי, לתת למוזיקה להיות מקדימה ולהתחבא מאחוריה". הפריצה התרחשה באתר הווידאו האנונימי Omegle. עוד לפני אירועי 7 באוקטובר, הוא התיישב מול המצלמה ושר לזרים: "הרגשתי שזה קל יותר לבוא ולנגן לאנשים שאני לא מכיר, ושעוד רגע יעשו סקיפ ולא אראה אותם לעולם". המפגשים הללו חשפו את כוחו של הביצוע האקוסטי החשוף בחדר, אך עימתו אותו גם עם המציאות הפוליטית. אמסלם גאה בזה שהוא ישראלי ויהודי והוא סירב להסתיר את זהותו הישראלית באמצעות רשתות VPN.
"לא רציתי להחביא את זה שאני מישראל, האותנטיות חשובה לי", הוא מסביר. "רציתי להראות את הדיסוננס בין אמן שעושה מוזיקה לבין מי שנרדף על ידי דעות קדומות וגזענות". רק שנה לאחר צאת אלבומו הראשון החל לתעד את המפגשים הללו בסרטונים ויראליים. מה שהחל כניסוי אקוסטי אישי הפך שלא במתכוון לאקט הסברתי שובה לב, בתקופה שבה השיח העולמי רווי עוינות וחיצי ביקורת כלפי ישראלים, המוזיקה שלו, מלאת חום אנושי וצנועה, הצליחה למוסס מגננות ולסחוף קהל באופן גלובלי.
שומרי הסף, Abbey Road והאלבום החדש
מול השבחים מעבר לים, המפגש עם הממסד הרדיופוני הישראלי חשף את המנגנון המוכר של שומרי הסף המוזיקליים. שיריו הראשונים נדחו שוב ושוב בגלגלצ, עד שקיבל הודעה חד משמעית (ודי מעליבה) שביקשה לחדול משליחת חומרים. "אמרתי לעצמי: אנסה להיכנס דרך הדלת, ואם לא אז דרך החלון, ואם לא אז אחפור באדמה ואכנס פנימה", הוא נזכר. רק לאחר שהסינגל עם השם האירוני לסיטואציה It takes a lot to try צבר חמישה וחצי מיליון השמעות בספוטיפיי והפך לוויראלי, התחנה צירפה אותו לשידוריה. "הבנתי שאין טעם לרדוף אחרי זה. ברגע שרואים שזה קורה בחוץ, הם באים לחפש אותך". מאותה סיבה דחה פניות מתוכניות ריאליטי כמו הכוכב הבא: "זה לא המקום שלי לבוא, להוציא סיפור על חרדה חברתית ולשים מוזיקה עצובה ברקע".
בימים אלה עובד אמסלם על אלבומו השלישי שייצא בדצמבר. עשרת השירים בו נכתבו סביב גיל שלושים, ועוסקים בעיקר בפער שבין איך שאנשים תופסים אותך למי שאתה באמת. הוא כבר צבר קילומטראז' על במות כמו המרץ 2, האוזןבר ואפילו חימם את מרסדס בנד בבארבי, והיום הוא מופיע עם הרכב נגנים מלא. הנוכחות של הלהקה, שמלווה אותו גם בקליפ החדש, מצליחה להוציא ממנו צדדים חדשים ואנרגיות אחרות, אבל הגיבסון תמיד נשארת איתו. מור, המנהלת שלו, מוסיפה לשיחה שמה שרואים זה מה שמקבלים במקרה של אבירם ושמעולם היא לא ראתה אותו בלי קייס של גיטרה ביד. "הגיטרה היא מן עולם כזה שמגן עליי מפני דברים אחרים", הוא מבהיר מיד. "היא נותנת לי ביטחון". ההגנה הזאת עובדת. מתחת לכל השכבות, המעיל האדום, המסכים של Omegle והחומות של הרדיו, אבירם הגיע לאן שרצה. עם מאזינים בפיליפינים, בברזיל, בבריטניה ובתל אביב שמובילה את הרשימה, מתברר שגם היום יש מספיק אנשים שמוכנים לעצור הכול כדי להקשיב לשיר שלם.
התרעות פיקוד העורף