הטריגר להצהרות הבומבסטיות האלו היא הופעת העשור ל"2023" - אלבום הקונספט המד"בי והשאפתני של כורם - שהתקיימה אתמול בערב. כבר אמרתי פה בעבר שמדובר בעיניי באלבום מופתי, וההופעה אתמול רק איששה את התחושה שלי. כל שיר היה כמו חץ ללב, ומצאתי את עצמי מעלה דמעות הרבה יותר מפעם אחת, תוך כדי שירה נלהבת. כמוני היה גם הקהל שהתכנס ברידינג 3, שאמנם היה רחוק מלמלא את האולם, אבל הגיע מושקע רגשית כמו שלא ראיתי זמן רב. צועקים באותה תשוקה גם שורות כמו "מהפחד שמצריים היא עדיין בתוכי" ("מצריים") וגם את "לכי להזדיין חתיכת נבלה" ("שירות לקוחות").
ולסיום, מדהים להיווכח כמה היצירה הזו - שעוסקת באדם שמוכר את מחשבותיו לתאגיד גדול ומגלה את ההשלכות לכך - הופכת לרלוונטית יותר יותר עם הזמן. בין אם בעידן ה-AI, או בחיפוש האותנטיות והזהות העצמית שהפך בלתי אפשרי כמעט בתוך הכאוס של השנים האחרונות. אמנם האלבום נכתב בהשראת המאבק המשפטי של כורם בחברת התקליטים שלה אבל אי אפשר לשמוע קהל שלם צועק שוב ושוב "כל מי שהייתי נעלם" מבלי להרהר במשמעויות הרבות של המשפט הזה.
התרעות פיקוד העורף