אני לא נמנית עם האנשים שיכולים לזהות שיר של נינט משלושה תווים. למעשה, כשהגיע "היא יודעת", כנראה הייתי מאושרת יותר מחלק מהקהל רק מעצם העובדה שסוף-סוף ידעתי את המילים. ובכל זאת, לא השתעממתי לרגע. נינט היא חיית במה, ואין דרך אלגנטית יותר להגיד את זה.
היא עוברת מרוק לרגעים שקטים, מתפוצצת ואז מורידה ווליום, והקול שלה עושה פחות או יותר מה שהוא רוצה. ב-I Used 2 באנגלית תפסתי את עצמי חושבת שאפשר להנחית אותה מחר על במה בניו יורק בלי הערת שוליים שמסבירה שהיא "מאוד מצליחה בישראל". היא לא זקוקה להנחות שאנחנו אוהבים לעשות לאמנים מקומיים כשאנחנו משווים אותם לחו"ל.
חייבים לדבר גם על עבודת הווידאו, שהייתה מבחינתי אחד הדברים הכי טובים בערב. המצלמות לא היו שם רק כדי שמי שעומד מאחור יוכל לראות את נינט מקרוב. הצילום והעריכה בזמן אמת היו כל כך מדויקים, שלפעמים המסכים נראו כמו קליפ שכבר צולם, נערך ועבר פוסט - רק שהוא קורה עכשיו מול העיניים. זה הפך את ההופעה כולה למעין קליפ חי, ונינט, עם הנוכחות שיש לה מול מצלמה, התאימה לזה באופן כמעט מחשיד. היו רגעים שבהם הסתכלתי על המסך ושכחתי לרגע שאני רואה שידור חי של מה שקורה כמה מטרים ממני.
בין כל הגיטרות, נינט מחייכת למישהו, עושה שלום לאחר, עונה לצעקה מהקהל ופתאום נזכרים שמתחת לרוקסטאר עדיין נמצאת המאמי הלאומית. אין בה משהו שמתאמץ להיות חמוד או נגיש, היא פשוט רואה את הקהל שלה. אכפת לה ממנו. גם מול אמפי מלא היא מצליחה לגרום למחווה קטנה להרגיש אישית. יותר מעשרים שנה אחרי "כוכב נולד", המאמי גדלה להיות חיית במה. היא פשוט לא הפסיקה להיות מאמי בדרך.
מתחם FlyAll Premium נמצא בצד האמפי. לא תקבלו את הפריים הסימטרי ביותר של הבמה, אבל כן במה גבוהה, ראות טובה וחופש לבחור אם להיות קרובים מאוד או לקחת כמה צעדים אחורה. ובעיקר אפשר לנשום: לא צפוף, לא דורכים אחד על השני ולא צריך להגן על הטריטוריה שלכם כאילו קניתם דירה בגוש דן. לפחות בינתיים. אם הטקסט הזה יעשה את שלו, הסעיף הזה עלול להתיישן מהר.
נכנסים בהרשמה מראש, מקבלים צמיד ויש כניסה נפרדת ואפשרות לצאת ולחזור. בפנים חיכו כחמש-שש מנות אסייתיות: גיוזות, פרגיות, סלטים, באן עם בשר מפורק, מנות לצמחונים ועמדת קינוחים. הבר - קוקטיילים, בירות, יין ושתייה קלה - נשאר פתוח וחופשי לאורך הערב. ו"לאורך הערב" הוא החלק החשוב במשפט.
התרעות פיקוד העורף