"לאחר שדורית ואני העלינו בשנות ה-70 מופע משותף בשם 'לקום בשש בבוקר', נוצר בינינו קשר חברי טוב", מספר זכאי. "לאורך כל השנים שחלפו מאז היינו נפגשים כמה פעמים בשנה כדי לשיר יחד את השירים המשותפים שלנו שהכי התפרסמו. השירים עצמם יצרו בינינו קשר".
"ואז, בשנת 2023, אחרי הקורונה ולפני המלחמה, עלתה הצעה לחדש את הקשר הבימתי בינינו", מוסיפה ראובני. "לא ידענו מה יהיה, ואני תמיד אומרת שרציתי לבדוק אם הקהל בכלל מתגעגע. עשינו הופעה ראשונה במועדון הגריי שביהוד, וזה היה פשוט מדהים. אנשים באו בהמוניהם. ראינו כי טוב, זה נראה טוב ונשמע טוב, ומאז אנחנו מופיעים יחד".
ראובני חתומה בקולה על שירים כמו "היום היום", "יש פרחים", "מסביב למדורה", "האיש מן הבקעה", "פגישה, חצי פגישה", "לכל אחד ירושלים" ו"אדם צובר זיכרונות". זכאי חתום בקולו על שירים כמו "נפגשנו שוב", "חייכי לי בשירים", "עוד יהיה טוב בארץ ישראל", "טוב לי בקיבוץ", "ציפורים" ו"למה הגדולים לא לומדים מהקטנים".
אופי של קיבוץ
פייקוב, שחתום על עשרות נכסי צאן וברזל בזמר העברי, הרבה לעבוד לאורך שנות ה-70 עם זכאי, ויצר עבורו כמה מלהיטיו המזוהים ביותר, בהם "חייכי לי בשירים", "נפגשנו שוב", "עוד יהיה טוב בארץ ישראל", "שירי לי" ו"לחוף ירדן". עבור ראובני יצר באותו עשור את "כנטות היום" וזו הקליטה לאורך השנים את גרסאותיה לשירים נוספים שלו, כמו "תבורכי ארצי" ו"גבעה אחת". בשנת 1977 זכאי וראובני הקליטו יחד את גרסאותיהם לשיריו של פייקוב "שישו ושמחו" ו"למה ככה".
"הייתי לאורך כל השנים בקשר ידידותי קרוב עם שייקה ושרתי הרבה מאוד משיריו, אז חשבתי שיהיה נחמד להעלות תוכנית המורכבת מהם", אומר זכאי. "הצעתי את הרעיון לדורית וזה התקבל. בחרנו מתוך המגוון הגדול של שיריו של שייקה את השירים שמתאימים לשנינו, יחד ולחוד".
לזכאי וראובני יש לא מעט נקודות השקה. למשל, שניהם קיבוצניקים במקור. זכאי (77) נולד וגדל בקיבוץ עין השופט ומאז שחרורו מהצבא מתגורר בקיבוץ דליה, ואילו ראובני (73), המתגוררת בתל אביב, נולדה וגדלה במרחק של כ-20 קילומטר ממנו, בקיבוץ שער העמקים. "אני מאוד קיבוצניקית באופי שלי", היא אומרת. "התכונה הזו של מוסר עבודה מוטמעת אצלי. אם צריך לעשות אז עושים, צריך להתכונן אז מתכוננים, ואם צריך לעבוד קשה אז עובדים קשה. אני בן אדם מסור למשפחה שלו, בהתחלה כאמא ובהמשך גם כסבתא, אבל בהופעה אני כבר משהו אחר, אני סינדרלה. כך או כך, בהוויה שלי נשארתי קיבוצניקית. אני מתגעגעת לשבילים של הקיבוץ, לאנשים ולחברים שלי".
"אני תוהה מה זה בכלל אופי של קיבוץ? אני מסתכל על השכנים שלי ורואה שלכל אחד יש אופי אחר, זה אוסף מוזר של אנשים", אומר זכאי. "תמיד הייתי קיבוצניק, עבדתי בקיבוץ ושילבתי את חיי הקיבוץ יחד עם השירה. אף פעם לא חשבתי לעבור לגור בעיר".
ממוצב למוצב
זכאי השתתף בתוכניתה המצליחה של להקת פיקוד המרכז "איפה המרכז?" (1968), שכללה בין היתר את הלהיטים "גבעת התחמושת", "הנהג שלנו חברמן", "אני ואתה" ו"דובר צה"ל מודיע". עם פיזור מחזור הלהקה שלו, בשל ריבוי הופעותיהם האזרחיות של חבריה שנגדו את נוהלי הצבא, צורף זכאי לגרעין המייסד של צוות הווי חטיבת הצנחנים שהוקם ב-1970 והעלה את התוכנית "צנחן שלי", שבה בלט קולו כסולן, בייחוד בשיר "השוטה על הגבעה".
להישאר בעניינים
"החיבור הזה היה כיף גדול", מוסיף זכאי. "זו הייתה הפעם הראשונה שעשיתי סוג כזה של הפקה שרצה על הבמות. אומנם זה נגמר בגלל הלידה של טל (בנה הבכור של ראובני - ד"פ), אבל השירים נשארו כתוצר של החיבור הזה. עובדה שעד היום השיר 'לילות' מבוקש מאוד. במקור יורם טהרלב כתב את 'לילות' כשיר סולו לגבר, אבל בגלל שהוא נכנס להפקה המשותפת, יורם שינה קצת את המילים והתאים אותן לדואט. בהופעות שלי אני הרבה פעמים שר אותו בצורה המקורית".
"לאורך השנים, כשביקשו מדודו לבצע את 'לילות', הוא היה צריך לחפש דורית אחרת שתשיר איתו, וכשביקשו ממני לבצע אותו, אני חיפשתי דודו אחר שישיר איתי", מספרת ראובני. "עכשיו אנחנו לא צריכים לחפש כי יש לנו את המקור לצידנו".
גם זכאי עצמו הוריד הילוך בקריירה המוזיקלית לאורך שנות ה-80 והתמקד בלימודים ובעבודה בקיבוץ. "לא התאים לי גם לרדוף יותר מדי אחרי פרסום ושירים, זה לא באופי שלי", הוא מסביר. "התמקדתי במה שמעניין אותי. מיציתי את העניין של רדיפה אחרי תחנות רדיו שישמיעו את השירים שלי. בחלק משנות ה-80 הייתי בשליחות בארצות הברית מטעם הקיבוץ. לפני כן הייתי מזכיר הקיבוץ, וגם היה לי קצת מומנטום פחות פעיל במוזיקה בגלל זה. אחרי זה נסעתי לשליחות, אז רוב שנות ה-80 היו קצת רגועות מבחינה מוזיקלית, ואחר כך חזרתי לשירים, הקלטתי עוד חומרים והוצאתי עוד אלבומים. כמו שדורית אומרת, אתה צריך לנסות לשמור על המקום שלך, וזה קשה. המקום הרי לא נשמר לבד, ואף אחד לא מחכה לך. מעבר לזה שלא רדפתי אחרי הפרסום, התקשורת השתנתה, זה נהיה עולם קצת אחר, קצת יותר מורכב. המשכתי לשיר כל השנים והוצאתי שירים, אבל לא תמיד השמיעו אותם או שידרו אותם כמו שהייתי רוצה. החיים הדינמיים דורשים ממך להישאר איכשהו בעניינים, להמשיך לשיר ולנסות לעשות דברים חדשים שיתאימו גם לגיל שמשתנה. כל עוד יש אנשים שרוצים לשמוע אותך, זה נחמד מאוד".
"זו פשוט טעות לחשוב שמי שלא נמצא כל הזמן במדיה מפסיק להופיע", אומרת ראובני. "אני כל הזמן עבדתי, שרתי והופעתי. המשפט 'לאן נעלמת?' הוא הכי מעצבן שיש, ואני פשוט לא יכולה לשתוק עליו. במקצוע הזה אין דבר כזה להיעלם. פשוט צריך לתפוס שיר טוב, זה הכל. ברגע שיש לך שיר טוב שאתה מבצע, אז אנשים פתאום קוראים לזה 'קאמבק', למרות שאנחנו מופיעים כל הזמן. עם השנים אנחנו גם מפנים את המקום לדור הצעיר וזה בסדר גמור. העיקר שאנחנו ממשיכים להופיע, להצליח, לחיות ולבעוט".
התרעות פיקוד העורף