אז כן, זה תהליך טבעי. ולכן גם, הסבר הגיוני. אבל הוא לא נותן מענה מלא לשאלה. כי כשאני חושב, נאמר, על הילדים שלי - כולם צרכני תרבות רציניים - קשה לי לדמיין שכשיגיעו לגילי הם גם יטענו שכל הגדולים הולכים. בדיוק כמו שאי אפשר להשוות בין העשורים שבהם הם גדלים לבין אלה שבהם אני גדלתי, מבחינת מיתוג. אני חוויתי סוונטיז, ואייטיז, וניינטיז, ולכל עשור היה גם שם וגם אופי מוגדר משלו. ואילו הם גדלו פשוט... אחרי המילניום.
אבל התובנה הזו מחייבת שאלה ביקורתית חשובה - האם העובדה שהם היו מהראשונים גם הופכת אותם בהכרח ליותר חשובים או מוערכים? כי הרי לא פעם אפשר לטעון שהם פשוט היו בזמן הנכון ובמקום הנכון. וזאת הסיבה המרכזית שבגינה הם נכנסו לזיכרון הקולקטיבי, לאו דווקא כישרון יוצא דופן.
התרעות פיקוד העורף