אני לא זוכר מתי הרגשתי ככה בישראל - ואז הגיע ג'ה רול

ג'ה רול הגיע להאנגר 11 ביום שאחרי הבחירות וסיפק לקהל הישראלי כמה שעות של שחרור מהמציאות. בין נוסטלגיה לשנות ה-2000, אופוריה אמיתית והמתנה מתישה, נזכרנו כמה התגעגענו לערבים כאלה

אהרן ברלין צילום: פרטי
עקבו אחרינו
ג'ה רול בהופעה בתל אביב | צילום: נדב אפללו

קשה להעריך, אבל אפשר לומר בזהירות שתחושת השחרור שהורגשה בהאנגר הייתה קיימת גם אם היה מדובר באמן אחר מחו"ל. מכל פינה היה אפשר להרגיש שהקהל הישראלי צמא לאמן כריזמטי שמדבר אנגלית במבטא לא-ישראלי ויכול לתת להם את התחושה שהם קצת יצאו מהפלונטר הפוליטי והחברתי של ישראל. ג'ה רול העניק לישראלים מצרך שבשלוש השנים האחרונות כבר לא קיים במדינה, ולמרות שלקח לו המון זמן לעלות לבמה הוא נכנס לתפקיד וקיבל קהל מסור מהרגיל.

ג'ה רול בהופעה בתל אביב
ג'ה רול בהופעה בתל אביב | צילום: נדב אפללו

לאורך ההופעה, שבה הפעיל את הקהל ביד אמן ובקול צרוד, ג'ה רול עצר מדי פעם בין השירים ושאג Tel Aviv! What's happening?? אני לא יודע אם הבחירה בשאלה הזאת הייתה מודעת, אבל היא הצליחה לקפל בתוכה את הזיכרון משנות הפריצה של ההיפ הופ אל השאלה שרבים מהישראלים שואלים את עצמם כמה פעמים ביום בתקופה האחרונה. במשפט אחד ג'ה רול חיבר את ה"מה קורה?" הסלנגי עם ה"מה לעזאזל קורה?" החרדתי. ג'ה רול לא ניסה להתחנף למדינה שאירחה אותו או להתאים את עצמו באופן מלאכותי לסיטואציה, אלא סמך על המוזיקה כשפה משותפת ועל האווירה שיסחפו את הקהל. זה בהחלט קרה.

בהופעה ג'ה רול שר בעיקר קטעים קצרים של שירים וזרק רפרנסים לאמנים שאיתם עבד ושעליהם גדל. האנרגיה הגבוהה נשמרה עד סוף הערב והייתה בעיקר תחושה של מסיבה שהמטרה שלה היא לאפשר לכולם קצת פורקן. ההופעה לא סיפקה תחושה של הופעה שמתקדמת בכיוון מסוים ועסקה בעיקר בחגיגה של ז'אנר שהשתנה מאוד מאז הפריצה הגדולה שלו בשנות ה-90.

ג'ה רול בהופעה בתל אביב
ג'ה רול בהופעה בתל אביב | צילום: נדב אפללו

הציפייה הגדולה לאמן מחו"ל הובילה כנראה לרצון לדחוס כמה שיותר בערב אחד. מספר הופעות החימום היה מוגזם מאוד, וככל שהתקדם הערב, אנשים כבר התחילו לאבד את הסבלנות. הקהל שהגיע להאנגר 11 ידע בדיוק למה הוא מגיע וקיבל לא מעט הקדמות שבשלב מסוים התישו. העובדה שעולם המוזיקה קרוע בין חרם על ישראל לבין הימנעות מכאב הראש שנלווה להופעה בודדת במדינה הופכת הופעות כמו זו של ג'ה רול לנדירות כל כך, שכנראה יש תחושה שצריך לדחוס לתוכן הכול.

אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה הייתי במקום עם כל כך הרבה אופוריה לא מזויפת באוויר. ההיפ הופ אמנם זוהה עם השנים כמוזיקה פוליטית וככזאת שקוראת למחאה, אבל את הצעדים הראשונים שלו הוא עשה במועדוני הריקודים ככלי שמביא לידי ביטוי קודם כול את הגוף. התנועה המשותפת של הגוף והשירה על הביט הן בראש ובראשונה בקשה לשחרור. ג'ה רול הגיע לתל אביב לשאול לשלומנו ובעיקר לעזור לנו לרקוד ולנער את התחושות לפני שאנחנו נוחתים חזרה לקרקע המציאות. ישראל חייבת עוד אירועים כאלה.

תגיות:
תל אביב
/
ג'יי זי
/
היפ הופ
/
הופעה
/
ג'ה רול
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף