שובו של ג'יימס, התינוק המתוק

בגלל חבר יקר, הדי בן־עמר שמו, אני נזהר מלכתוב על ג'יימס טיילור ובעיקר נשמר בכבודו. בן־עמר, מה לעשות, הוא יהודי רגיש ובעל בלוטות דמע היפראקטיביות, וטיילור, יותר מאחרים, גורם לו להתייפח ללא סיבה ברורה לעין.

אבל מה לעשות שבשנים שחלפו מאז Sweet Baby James (שנת 70') הנפלא וגם מאז Mud Slide Slim שבא אחריו, לא מצאתי סיבות רבות לשורר בשבחו של הנרקומן לשעבר בעל הקול הצלול, נגינת הגיטרה המצוינת ומגוריו במערב המושלג של מסצ'וסטס. פה ושם היו לו יציאות ראויות, אבל רוב הזמן הוא התברבר. לא פחות חשוב, 13 שנה חלפו מאז אלבום האולפן האחרון שלו.

לכן אי אפשר היה שלא להתרשם מראש מהגוורדיה שהתאספה כדי לקדם את אלבומו החדש Before the World, ולכתוב עליו – טרם ראה אור – שהוא הדבר הטוב ביותר והקרוב ביותר לימיו הגדולים של טיילור. כמי שמתעקש על רלוונטיות הקשר בין שיער שופע ויצירתיות, הייתה הקרחתו המהירה והאכזרית של טיילור, שאותה נהג להסתיר בקסקט, סוג של עדות לכמה קשה לנו לחזור למי ולמה שהיינו בצעירותנו. אבל האלבום החדש כמובטח – תושבי יד חנה מוזהרים בזאת משיטפונות פתע במקומות הנמוכים – הוא יצירת המופת של טיילור, שלה המתנו כל השנים.