"האלמנה שחורה", להקת רוק מחאתית נוסדה בשלהי ה-80, כשהאיש הדומיננטי שחלש עליה במשך 3 עשורים, היה לא אחר מזולטא. עם טונות של כריזמה מוזיקלית ואישית, העמיד על הרגלים להקה שדווקא זכתה להערכת המבקרים, אך לא ליותר מכמה מאות גרופיז שרופים; שחררה כמה שירי מחאה שנויים במחלוקת, והכתה הדים בלבוש והאיפור האקסצנטרי, שהפך לסמל המסחרי שלהם.
"הייתי בן 14, נער שצייר והתעניין בציור", מצייר זולטא את הרגע שבו התחתן קתולית עם המוזיקה ומוסיף: "מצאתי את עצמי ברחוב עם חבורת נגני רחוב שניגנו באך. בשבילי זה הספיק כדי להפנים שמרגע זה ואילך אני ומוזיקה הולכים ביחד לעולם".
ויש גם את הקטע שלו כהלום קרב: "לפני שאני הולך לישון, אני רואה את הראש כרות לידי. אני עושה מוזיקה, כי זה הדבר היחיד שמציל אותי ממראות המלחמה. אני יודע שאין לי ברירה, אלא לשרוד".
האלבום החדש כולל 13 קטעים. באחד מהם הוא כותב: "נוחי לך פרח/ בין עשבי השוטים/ לא אפגע בך יותר לעולם/ ואם ארצה להניח/ כנפי אצל חיקך/ התסכימי היפה בפרחים?”.
"השירים החדשים שלי הם אסופת שירים שיצאו מהמגירה", הוא משחרר ומוסיף: "הלב שלי הוא קופסה המכילה את הרגשות והשירים שהיו במגירה, והשתחררו החוצה. השירים שלי מתכתבים עם לא פחות מביאליק, עגנון ושלונסקי, כמו הקטע הנ"ל, הלקוח משיר שכתבתי, 'נוחי לך פרח'".
בחמישי הקרוב, שלושה ימים אחרי ליל סדר, ישיק זולטא את האלבום החדש, בהופעה מיוחדת שבה ייחשף לעולם, לראשונה בקריירה, זולטא האחר. אם תרצו, זולטא המחודש. הן בחומרים והן במראהו החיצוני, שבו יחליף את מראה הרוקר הזרוק, בזמר הדור בחליפה ש"תכבד את המעמד", כפי שהוא מצהיר ומתחייב בפני האומה.
אלי זולטא – השקת האלבום "בכל מיני צבעים". 13.4. חמישי. 21:00. בית היוצר, נמל תל אביב.
על הבמה: אסף שלומיאן – פרקשיין, רן מיטרני - גיטרה בס, גל שניידר – אקוסטית. סתיו סולומון – אקוסטית. בר כדורי - שירה וקולות.
התרעות פיקוד העורף