חורף 2000. גרנדה, ספרד. נגינה בסאז טורקי עלתה מאחד הרחובות הציוריים. שום דבר במנגן המאופר בכבדות, כאחת מדמויות האדם המאופרות ברחובות ספרד ומשוועות לנדיבות לבם של העוברים ושבים, לא הסגיר את מוצאו הישראלי של הצעיר, החוזר בשאלה, שתוך כדי מסע נוודות נשאר בלי גרוש על התחת.
"לא זיהיתי ישראלים בין זורקי המטבע. בוודאי שלא שמעתי שם ולו מילה אחת בעברית", נזכר אברהם מוסקל, הפסל האנושי, שארגן לעצמו תחפושת משכנעת, הציב לפניו קערית לכסף וחיכה לטוב. "זה היה יום שישי. מה מנגנים ביום שכזה אם לא 'הבאנו שלום עליכם'? לעומת אחרים, שזרקו מטבע והתקדמו הלאה, אחד זרק וקפא על עומדו. שאלתי אותו בספרדית רצוצה אם אהב מה ששמע. 'סי', השיב ושאל מאיפה אני. כשהשבתי שאני מישראל, אמר 'ידעתי!'".
מאז אברהם ורעיה - "הקדוש ברוך הוא קירב בינינו" – נישאו. גם אליאב נשא לאשה את חברתו ורד, רופאת משפחה, וכעת הם אוחזים בגאווה את "לכבוד המקום", אלבומם השלישי, שכמו קודמיו נוצר בהשראת המקורות, יצא בחברת "התו השמיני" ועם כל הקסם שבו זוכה לדברי שבח והלל. "זה לכבוד המקום, כפי שמכונה הקדוש ברוך הוא, וגם לכבוד המקומות הפנימיים והחיצוניים שאנחנו פוגשים בדרכנו", אומרת רעיה, שתשיק עם שני עמיתיה את אלבומם בשלישי בשבוע הבא.
"בשנים שעברו, מאז האלבום השני שלנו, 'שער', החברות בינינו הלכה והעמיקה דרך אפיקים חדשים ומפתיעים", אומרים השלושה, שנעזרו הפעם בפרויקט "הדסטארט". "גילינו מה שזוגות מגלים אחרי שנות נישואים. שהדרך אל הביחד היא אינסופית, והמפגש עם האחר תמיד יפגיש אותך עם עצמך".
"השירים, שהם טקסטים אישיים, נובעים מהחיים שלנו", משיבים השלושה. "אפשר לקשור אותנו עם מוזיקת עולם כמו גם עם מוזיקה ישראלית ומוזיקה יהודית גם מוזיקת פולק. אנחנו אוהבים את ההגדרה של אהוד בנאי לשירים שאנחנו יוצרים: 'פולק כנעני עברי'".
הם מתגוררים בסמיכות. רעיה ואברהם מוסקל חיים עם שני ילדיהם במושב מטע ליד בית שמש. אליאב אובל־נאמן חי עם רעייתו ורד פלוס שני ילדיהם במושב נחושה בעמק האלה, שם יש להם מרכז ליוגה. "אנחנו מקווים שאנחנו מביאים איזושהי שפיות במוזיקה שלנו", הם מייחלים.
התרעות פיקוד העורף