הלהקה לא חסכה באהבה לקהל הישראלי, כשעל רקע השיר השני שניגנו- make it real, התנוסס דגל ישראל על כל המסכים, וצלליות חברי הלהקה הוצגו על רקע צבעי כחול-לבן לכל אורך השיר. Wind of Change המשיך את הלך הרוח הלאומי והבינלאומי – בעוד ש"מן" התעטף לו בדגל ישראל כאילו היה טלית, אל מול מחיאות הכפיים הסוערות.
בהמשך, בקטע המחווה לMotörhead- בסולו תופים ארוך, מיקי די נתן הופעה שלא תבייש את "אנימל", המתופף החייתי של החבובות, מה שהוכיח שהישראלים אוהב לרקוד ולהניף אגרופים באוויר. אבל דווקא ביציע, היושבים נהגו באיפוק ולא חשו צורך לעמוד – וזה אולי החיסרון היחיד של הופעת ישיבה באולם סגור, אל מול שלט המורה "נא לשבת" ומאבטחים בכל פינה, אבל עם כל הכבוד לנימוס, שיר ההדרן שחתם את המופע, Still Loving You האלמותי, הרים את כל היושבים על הרגליים, זקנים וצעירים כאחד (ואף נצפו כמה ילדים בהיכל, למרבה השמחה). בקולו העוצמתי והייחודי כל כך של סולן הלהקה, לרגע היה נדמה שלא חלפו להן 53 שנה.
מריח כמו רוח נעורים, כבר אמרנו?
התרעות פיקוד העורף