בשבוע הבא יגיע אלינו "רוקטמן", ובניגוד למרקורי ולגרלנד, אלטון ג'ון בסך הכל בן 72. הוא עדיין איתנו, ועדיין מופיע. זה קצת מוזר להפיק סרט ביוגרפי על כוכב חי, אבל באמת שלא הייתה סיבה לחכות. סר אלטון הוא אחד הכוכבים הגדולים, המוכרים והמצליחים ביותר של דורו.
השנה עברו 50 שנה בדיוק מאז יצא אלבום הבכורה שלו; במהלך הקריירה שלו מכר ג'ון יותר מ–300 מיליון תקליטים, מה שהופך אותו לאחד האומנים הנמכרים ביותר בעולם; הוא נתן יותר מ–3,000 הופעות ביותר מ–80 מדינות; והוא זכה בחמישה פרסי גראמי ובאוסקר אחד על שירו "Can You Feel The Love Tonight" מהפסקול של "מלך האריות".
את "רוקטמן" ביים לא אחר מאשר דקסטר פלטשר - הבמאי שסיים את "רפסודיה בוהמית" אחרי שהבמאי המקורי, בריאן סינגר, פוטר מהתפקיד. ואם ב"רפסודיה בוהמית" חברי להקת קווין בריאן מיי ורוג'ר טיילור הקפידו על כך שהסרט יתווך את המורשת של מרקורי ושל להקתם לדור הצעיר בצורה האופטימלית מבחינתם (אין לדעת מה המנוח היה חושב על זה), ב"רוקטמן" אין לאלטון מה לדאוג: הוא בעצמו הפיק את הסרט. לא לבד כמובן, אלא עם בעלו הנאמן, הפרסומאי הקנדי שעשה הסבה מקצועית למפיק ולקולנוען, דיוויד פרניש.
השניים הקימו ב–1996 את חברת ההפקות Rocket Pictures. הפרויקט הראשון של החברה היה "Tantrums & Tiaras" - סרט תיעודי על ג'ון שבעלו ביים. מאז הם הפיקו שורה של סרטים, ביניהם סרטי האנימציה לילדים "נומיאו ויוליה" ו"עולמם הסודי של גמדי הגינה" (המלווה בשירים של ג'ון כמובן). אבל אין ספק ש"רוקטמן" הוא הסרט שבשבילו חברת סרטי רוקט נוסדה, ולג'ון לא הייתה שום כוונה לחכות עם הביופיק הגדול על חייו לאחר מותו.
מה גם שהתזמון של יציאת הסרט מושלם: במקביל לסיבוב הופעות הפרידה של ג'ון, לפני שהוא יוצא לגמלאות. הכוכב פצח בספטמבר האחרון ב"Farewell Yellow Brick Road tour", שנקרא על שם אלבומו הכפול "Goodbye Yellow Brick Road" מ–1973, שנחשב לפסגת היצירה שלו. סיבוב הפרידה אמור להגיע לסופו בהופעת ענק בלונדון בדצמבר 2020, וזאת אחרי יותר מ–300 הופעות ברחבי העולם.
הטיימינג המעולה הוא עניין של מזל. ג'ון ופרניש מנסים כבר שנים להפיק את הסרט, אבל עד עכשיו התקשו להשיג את המימון הדרוש על מנת להפוך אותו לספקטקל המפואר שהם חלמו עליו - תסמכו על אלטון ג'ון שהוא לא יסתפק בביופיק דל תקציב. לשמחתם, סרטים מוזיקליים הם שוב סחורה חמה בהוליווד, והפקת הסרט נהייתה אפשרית. על פי פרניש, "לה לה לנד" הוא הסרט ששינה הכל בהוליווד, וההצלחות של "כוכב נולד", "האמן הגדול מכולם" וכמובן "רפסודיה בוהמית", הם ההוכחה שהוליווד שוב מאמינה בסרטים מוזיקליים ומוכנה להשקיע בהם.
ג'ון עצמו היה מעורב מאוד בשלבי הפיתוח המוקדמים של הסרט ובפיתוח התסריט ובליהוק. לאחר מכן הוא לקח צעד אחד אחורה, לטענתו, על מנת לא להפריע להפקה. פרניש, לעומת זאת, עבד על הסרט מתחילתו ועד סופו והתאמץ, כך הוא מעיד, למצוא את האיזון בין מה שהכי טוב לסרט למה שהכי טוב לדרך שבה בעלו יוצג על המסך הגדול. "הסרט צריך להיות כמה שיותר כן", אמר ג'ון. "כשהייתי למטה הייתי מאוד למטה, כשהייתי למעלה הייתי מאוד למעלה - וככה הסרט צריך להיות".
את המשקפופר המנצנץ ביותר בהיסטוריה של הפופ מגלם השחקן הוולשי בן ה–29 טארון אגרטון, שהתפרסם בסדרה הבריטית "העשן" ובסרטי "קינגסמן". אגרטון כמובן הרבה יותר נאה ממה שג'ון אי־פעם היה, אבל הוא נכנס לתפקיד בכל הכוח. "בסרט הזה אני כאילו סוף־סוף אומר לעולם: הנה אני", כך אמר אגרטון בראיון ל"GQ".
בהתחלה חשבו שהשחקן האנגלי טום הארדי יגלם את ג'ון, אך זה לא קרה כי הוא לא יודע לשיר. לאור העובדה שאגרטון דיבב את הגורילה המזמרת ג'וני בסרט האנימציה "לשיר", והגורילה שרה את
"I’m Still Standing" של אלטון ג'ון - הליהוק של אגרטון היה אך מתבקש. בניגוד לראמי מאלק, שגילם את פרדי מרקורי ב"רפסודיה בוהמית", אגרטון לא עושה ליפ–סינק לשיריו של ג'ון בסרט, אלא מבצע אותם בעצמו. "הרעיון מאחורי מיוזיקלס הוא להביע את עצמך באמצעות שירה", אמר אגרטון ל"רולינג סטון". "אם אתה לא שר אותם בעצמך, אז אתה לא ממש מביע שום דבר".
עוד לפני העלייה של "רוקטמן" יכולנו להתרשם מאגרטון שר את להיטיו של ג'ון, ""Rocket Man," "Your Song" ו"Tiny Dancer" בטריילרים וטיזרים של הסרט, והוא אף ביצע את "Tiny Dancer", כשהוא מלווה בפסנתר על ידי אלטון ג'ון בכבודו ובעצמו במסיבת טקס האוסקר השנתית שהעמותה למלחמה באיידס של ג'ון עורכת בלוס אנג'לס מדי שנה.
התרעות פיקוד העורף