"יום אחד זה יקרה/ בלי שנרגיש משהו ישתנה/ משהו יירגע בנו/ משהו ייגע בנו/ ולא יהיה ממה לחשוש/ וזה יבוא כמו קו חרוט על כף יד/ זה יבוא/ בטוח בעצמו/ כאילו היה שם תמיד וחיכה רק שנבחין בו/ וזה יבוא אתה תראה/ הידיים הקפוצות יתארכו/ והלב השומר לא להיפגע יפעם בקצב רגיל/ זה יבוא כמו שהטבע רגיל/ להיות שלם עם עצמו/ וזה יבוא/ אתה הרי יודע/ כשלא הכל יטלטל אותנו/ ולא הכול יכה/ ומה שייפתח לנו מ-ח-כ-ה".
אז חזרנו לריטה כדי לשמוע על מה הוא נכתב. "אני פשוט נסעתי ברכב בתל אביב והייתי צריכה להגיע לאנשהו", היא מגוללת. "בכל רמזור, בכל מקום, ברכבים, באוטובוסים, הסתכלתי על הפנים של האנשים, וראיתי שכולם שקועים בתוך איזה מקום שבטוח לא נעים. כולם עסוקים וחושבים על הצרות שלהם, במקום לפתוח את החלון ולצעוק: 'הכל יהיה טוב, הכל יהיה בסדר'. יש לי מחברת בתיק, והיד רשמה בעצמה. אפילו לא הסתכלתי מה נכתב. וזה מה שהיה".
"זה נכתב ממש תוך כמה רגעים בזמן שנסעתי. אל תספר את זה למשטרה (צוחקת). זה היה באמת מאוד מאוד ספונטני. מישהו אמר לי פעם שכשדברים טובים יוצאים, אנחנו בעצם רק השליחים שלהם. זה פשוט יוצא. אתה לא חושב עליהם. הם לא באים מהראש, מהרציונל. וכנראה שזה כזה, כי השיר הזה באמת הפך להמנון של הרבה אנשים בצרות, של אנשים חולים, של אנשים שנמצאים במקום הכי חשוך שלהם. במלחמה זה היה ההמנון. זה מאוד מרגש אותי".
התרעות פיקוד העורף