תזמורת האופרה הקאמרית הישראלית בניצוחו של ואג פפיאן חוזרת לבמה

אשדוד מתנערת גם תרבותית ממטחי הטילים שנורו לעברה במבצע "שומר החומות". תזמורת האופרה הקאמרית הישראלית, שנקראה בעבר התזמורת הסימפונית אשדוד, תחדש את פעילותה במשכן לאמנויות הבמה בשלישי השבוע בקונצרט בניצוחו של ואג פפיאן, מנהלה המוזיקלי מאז 2006 עם התוכנית שלא מומשה עקב הקורונה, קרי סימפוניה מס' 1 של רוברט שומאן, סימפוניית "האביב" שלו; קונצ'רטו לצ'לו ולתזמורת של אדוארד אלגר (סולן - הרן מלצר, צ'לן ראשון בתזמורת הפילהרמונית הישראלית) וכקינוח חינני הפתיחה לאופרטה "הפרשים הקלים" מאת פרנץ פון סופה.

לו פפיאן היה הולך לבית הכנסת, הוא יכול היה לברך פעמיים ברכת הגומל. זאת, לאחר שהתזמורת האשדודית ואנשיה לא נפגעו כלל במבצע האחרון והמהומות ביפו, עירו, לא התקרבו לאזור מגוריו שם. לדבריו, 32 חברי התזמורת המשיכו להיפגש בנסיבות חברתיות, כולל בארוחות משותפות, גם בזמן הקורונה. באשר לפרנסה, רוב הנגנים הוצאו לחל"ת.

"בדרך כלל העברתי את הזמן בנגינה בפסנתר. כשאפשר היה לנסוע למקדוניה, נסעתי לקונצרט שם. כיום, מקדוניה אדומה. היה מוזר לנסוע ולנגן אחרי חודשים בבית".

אגב, פפיאן יודע לאתגר את תזמורתו, המבצעת גם אופרות עם זמרים מקומיים וזרים. "אנחנו מתכוונים לבצע עוד העונה את האופרה 'לה סרווה פאדרונה'", הוא מבשר. נ.ב. המלחין שלה, ג'ובאני בטיסטה פרגולזי, שנודע בסטאבט מאטר שלו, היה לפני כ-300 שנה רק בן 22 כשיצר אותה ותוך ארבע שנים מת משחפת.

סיפורו של פפיאן, 65, יליד יראוואן, בירת ארמניה, שמנהל רומן עם קלידי הפסנתר מאז גיל שש, איננו שגרתי. לאחר שקיבל במוסקבה תואר שלישי כנגן, כפי שקרה  לאי אלה פסנתרנים מהוללים, שרביט הניצוח קרץ לו וכבר בהיותו בן 31 החליף את חברו, המנצח הנודע ולרי גרגייב, כמנהל  המוזיקלי של הפילהרמונית הארמנית.

תוך שלוש שנים נהיה עולה חדש בישראל, לאו דווקא מטעמי ציונות. פפיאן, שאיננו יהודי, הגיע הנה עם רעייתו היהודייה ב-90' רגע לפני שנפתחו שערי ברית המועצות בפרסטרויקה. "רציתי לצאת לעולם החופשי", הוא מספר על צעדו הדרמטי. לעומת רעייתו, קרינה, מנצחת מקהלות שהתקשתה למצוא כאן עבודה, לפפיאן שיחק המזל ותוך שלושה חודשים קיבל משרת הוראה באקדמיה למוזיקה בתל-אביב, שממנה הוא מגיח לניצוח על תזמורות בעולם.

כשנקרא ב-2006 לדגל באשדוד, מצא שם תזמורת קאמרית קטנה, שאותה הפך לתזמורת סימפונית. זו הייתה מבוססת בהתחלה על נגנים עולים מחבר העמים ועם הזמן נפתחו שורותיה גם לנגנים צברים. "מבחינת הרפרטואר אנחנו די מגוונים", הוא מדווח. "אנחנו לא מסתגרים באיזה סגנון ומשתדלים שיהיה רפרטואר כמה שיותר מגוון לקהל באשדוד, שתומך בנו. אנחנו מנגנים בארוק, רומנטי וגם מודרני".