השיטה היוצאת תיזכר לגנאי בגין הצטעצעות בשמות לועזיים שהודבקו לשירים שייצגו את ישראל, מה שהחל שנה קודם לכן בשיר שעמו ייצגה מיי פיינגולד את ישראל באירוויזיון. לאחר שעקרו כמעט לחלוטין את העברית מהשירים שלנו, לא נותר שריד ממנה בשמותיהם. והכבוד הלאומי - אייהו?!
הבחירה דרך תוכניות הריאליטי פתחה את הדלת בפני שמות אלמוניים, שנשארו אלמוניים; עיינו ערך אימרי זיו וקובי מרימי. דומה שמיותר להזכיר שגם נטע ברזילי הייתה במסדר האלמונים עד רגע לפני זכייתה. לעומת זאת, ה"שיטה" לא נתנה סיכוי לזמרים מוכרים עם קבלות. נסיונו בזירה הזאת של שימי תבורי, מגדולי זמרינו, לא הוסיף לו כבוד ולפניו הקהל לא ספר את מאיה בוסקילה, שיכלה להיות נציגה ראויה של ישראל באולימפיאדת הזמר האירופית.
חלילה לי מלהציע ללכת על שמות בלבד. כולנו זוכרים איך ריטה נדחקה למקום ה-18 בלבד עם להיטה "שרה ברחובות" וליאור נרקיס נאלץ להסתפק במקום ה-19 עם שירו "מילים לאהבה", כשבנות צמד ענק בדמותן של אחינעם ניני ומירה עווד מצאו את עצמן מדשדשות במקום ה-16 עם שירן "חייבת להיות דרך אחרת". לעומתן, מה ייאמר על דוד ד'אור, על הנייר הנציג הטוב ביותר שישראל יכלה לשלוח לאירוויזיון, שלא עלה לגמר וכמוהו דנה אינטרנשיונל בסיבוב השני שלה בזירה הזאת אחרי נוצות התהילה של "דיווה"?
אני משוכנע, שוועדת איתור מסוגלת לבחור מועמד או מועמדת מהשורה הראשונה, שעם העמדת מיטב הכוחות המקצועיים לרשותם יוכלו להחזיר את "הגביע הקדוש" הביתה ולהנחיל למדינת ישראל זכייה חמישית באירוויזיון.
התרעות פיקוד העורף