כל שיר של קירל כבר הפך סיבה למסיבה, לא רק כי זמרת בסדר גודל ומעמד כמותה מוציאה שיר המלווה בקליפ מושקע, אלא כי בכל שיר היא מותחת מחדש את הגבולות המוזיקליים, מובילה ומכתיבה טון מוזיקלי בפופ השונה ממה שעשתה קודם לכן וגורמת למדינה שלמה לזמזם, ברוב הפעמים, את השירים.
בדומה לקו בו גדלה ב"פעמון", גם כאן קירל שרה על עצמה ("כל היום אני בכל מקום, אין דקה לנשום") ומגניבה מדי פעם בשיר את המותג שלה "נועה קילה", מתבלנת סלנגים עממיים כמו "אשכרה" ובעיקר ממשיכה בקו ההעצמה הנשית של אישה פנתרה, עוצמתית, חזקה וממוקדת מטרה שיודעת בדיוק לאן היא מכוונת ולא מתביישת לעשות הכל בכדי להגיע לשם.
מבחינה מוזיקלית השיר מסקרן כי הוא נשמע לי כמו יצא מפסקול סרט אקשן של טרנטינו, משלב אלמנטים של ג'אז, מוזיקה לטינית ופלמנקו, רוקנ'רול סיקסטיזי וכמובן המון היפ הופ, טראפ, רגאטון ופופ עכשווי, כשכל זה יוצר תמהיל חושני וסוחף שקל להישבות בקסמו למן האזנה ראשונה.
השיר מורכב מכל האלמנטים המרכיבים להיט בטוח, וסביר להניח שגם "פנתרה" יהפוך לכזה, ומעלה את רף הסקרנות לגבי השיר שייצג אותנו באירוויזיון. במידה והצוות הכותב את מיטב להיטיה יהיה שותף לכתיבה ולהפקה – סיכויינו (כלומר סיכוייה, אבל היא הנציגה שלנו, הישראלים) להתברג במקום מכובד – גבוהים.
התרעות פיקוד העורף