טל לא נכנס לפילוגים פוליטיים ולא מוחה נגד ממשלה או ממסד אלא מוחה עלינו, בני האדם, והכיוון שהשנאה נשאה אותנו אליו. זה ללא ספק, בעיניי, אחד מהשירים הטובים ביותר שלו.
כהן אף פעם לא מתיישן, תמיד רלוונטי ובעיקר עושה מה שבראש שלו. זו אולי הסיבה שהוא מעולם לא ירד מתשומת הלב הציבורית. שיר קליט שמכניס אותי למנהרת זמן כיפית שאני לא רוצה לצאת ממנה.
אהבתי שבניגוד לרוב שירי ה"אימהות", שהם בלדות, מימון הלכה על קו יותר קליל וקליט ופחות "כבד", וזה כבר מרענן. לא חסרים ברפרטואר הישראלי שירי אמהות אבל אם כבר יש שיר חדש כזה – שיהיה מעניין. הפעם זה מצליח.
הטקסט השובב והצעיר מדבר בדיוק לדור ה-Z ולדרך החשיבה של מרביתו, הלחן, המשלב רגאטון עם פופ-היפ הופ וטכנו (משום מה בפזמון סנדלר נשמע כמחקה את איתי לוי בסטייל), קליט, אבל הביצוע גרוע בלשון המעטה, מלא בזיופים וטכני מדי. אף פעם לא תפסתי מסנדלר זמר אבל לפעמים הוא הצליח להתגבר על המכשול בכך שנמנע ממניירות והכיר את המגבלות הקוליות אבל הפעם נראה שהוא שכח וזה נשמע כמו שירת קריוקי צורמת. לפחות הפרידה מאנה זק תקפיץ את השיר. גם זה משהו, לא?
ב-"Kul Shay" ("הכל"), הסינגל החדש שהיא כתבה והלחינה וזוכה להפקה מוזיקלית מעולה והדוקה של דורון פלסקוב ותום אלבז הוא מושלם בעיניי: מלבד העובדה שהשיר הוא בערבית ועוסק בביקורת על האטימות שלנו זה כלפי זו, השנאה, האיבה והזעם שגורם לנו לעתים לאבד צלם אנוש, הוא עטוף במוזיקה נהדרת ועשירה, בביטים אלקטרוניים סוחפים ובביצוע עוצמתי ומדויק שאי אפשר שלא להישבות בקסמו.
היקרי משלבת ביצירותיה את כל מה שגדלה עליו: מוזיקה ותרבות עיראקית שספגה בבית סבתה, שירה תימנית, שירה עברית, סגנונות של היפ הופ, דאנס, פופ וסול, והבליל הזה הוא החומר הטוב ממנו היא יוצקת את יצירותיה.
התרעות פיקוד העורף