"שקיעתה של הזריחה", תערוכה חדשה במוזיאון ישראל בירושלים, נפתחת ב-15 במרץ באולם ווקסנר. התערוכה נוצרה על רקע התקופה הרוויה עצב, אימה וזעזוע ויוצגו בה עבודות מאוסף המוזיאון, שעוסקות באובדן וגעגוע.
המיצב של אניה גלאצ'יו, שַמֵּר "ביוטי", מורכב מפרחי גרברות אדומות הקמלות מאחורי זכוכית, נרקבות ומתייבשות במהלך חודשי התצוגה. הפרחים, סמל ליופי ולחיים, מייצגים גם את סופם ומזכירים את זרי האבל העגולים; לצידו בשעון של מליק אוהניאן, "זמנ(ים) מטריד(ים)", מחוג הדקות נע בקצב מהיר מאחורי זכוכית מטושטשת, ומעלה תחושה טורדת מנוחה של הזמן שאוזל.
המבקרים יוזמנו להיכנס לחלל אפל ובו שש הקרנות של יהודית סספורטס, "GHARDY, קולות מקומיים", כל אחת משרטטת נוף פנימי של אחד מאחיה ואחיותיה. בעבודתה מהדהדת הטראומה של ימי המלחמה הנוכחית, היא נקשרת לסיפור הקשה של אבי סספורטס ז"ל, שהיה אחיה של יהודית, והוא נחטף ונרצח על ידי חמאס ב-1989; אובדנו נשזר בעבודה למרקם משפחתי חסר-שלם. אלה שלוש מכ-20 עבודות שיוצגו בתערוכה המרגשת.
אוצרת התערוכה, סוזן לנדאו, אמרה: "התערוכה מבקשת ליצור מרחב מכיל שנותן לצופה מקום לחוות מבעד לאמנות את ההתמודדות האישית שלו עם תקופת המלחמה והשלכותיה הכואבות. היא עוסקת בהשתקפויות של קינה באמנות עכשווית – בביטוי פיוטי של אבל על אובדן אהובים, פרידה מבית, הרס של נוף, ובתחושת היעדר של מה שהיה ואיננו. כל אחת מהעבודות, השייכות לאוסף המוזיאון, נוצרה בהקשר פרטי, של האמן ועולמו, ובה בעת עולה ממנה רושם רגשי סמלי ואוניברסלי שיאפשר לצופה לפגוש ולהרגיש את הצער הפרטי שלו".
בין האמנים המציגים: מליק אוהניאן, כריסטיאן בולטנסקי, יהושע (שוקי) בורקובסקי, אניה גלאצ'יו, אנטוני גויקוליאה, פליקס גונזלס-טורס, דאגלס גורדון, ג'ונתן מונק, סוזן פיליפס, הנס-פטר פלדמן, יהודית סספורטס, טליה קינן ודינה שנהב.
אוצרת התערוכה: סוזן לנדאו
אוצרת משנה: אורלי רבי
פתיחה: 15 במרץ 2024; נעילה: נובמבר 2024