בשבוע החולף תיאטרון מחול ירושלים וצמד הפסנתרנים זוכי הפרסים הבינלאומיים טמי קנאזוואה ויובל אדמוני הציגו את היצירה "תהום רבה" של היוצר חנוך בן דרור במרכז סוזן דלל בת"א, שנוצרה כהקבלה בין סיפור המבול המקראי למלחמת חרבות ברזל. המופע הייצרי והמרגש התחיל עם עלייתן לבמה של רקדניות התיאטרון ביצירה שעוסקת במושג ה"תהום". ההופעה יונקת את השראתה מתפישת העולם האירידוסופית ®- תפיסה הרואה בסיפור המבול המקראי אנלוגיה למצבנו הקיומי בהווה, במובן של הכחדת הישן, ויצירת ראשי מהחדש.
בן דרור מסביר: "עוד לפני המלחמה הרגשתי שמשהו ביקום הולך ומתערער. כל מה שלא הייתה לו תשתית חזקה מספיק לא עמד במבחן השינויים". לפי תפיסה זו, האדם משיל את מלבושיו הרברבניים ועומד בצניעות אל מול האמת הערומה של ההבנה המאוחרת, ועל ידי תיקון עצמו תורם לאיזון הכלל. אומני ואומניות המחול, והחיבור החד פעמי ביניהם - יצרו את הרקמה הייחודית שהעבירה לצופה את משמעותו הדואלית של המושג.
דרך תנועה וכוריאוגרפיה מיטלטלות, לצד הניגון הנוגה של הפסנתרנים, כל אלה העניקו כאמור מימד של עומק והקשבה בתאורה אפלולית – כך, באמצעות הרקדנים, "הופך האדם הנאור את התהום הרבה למהות ברה באמצעות התבודדות, הקשבה ויצירת התקשרות לאמת העצמית". הביטוי "תהום רבה" עצמו מופיע כמיצג של אותיות נופלות בחלק עוצמתי במיוחד של מופע המחול, בו אחד מרקדני הלהקה שובה את העין ומפגין יכולות פנומנליות של גמישות, כוח ודיוק, ומעורר צמרמורת של ממש כשהוא נופל ומפרפר על רצפת הבמה; תחושת חוסר האונים במלוא מערומיה, אל מול פגעי הטבע, האסונות, המגיפות והמלחמות הגובות מיליוני קורבנות מידי שנה.
תמרה מיאלניק, מייסדת להקת תיאטרון מחול ירושלים: "היצירה כשמה כן הוא 'תהום רבה', עוסקת בהיבטים של המושג תהום, תהום שמצאנו את עצמנו בה, תהום בה נמצאים החטופים, תהומות של כאב, עצב ופחד, אי ודאות וחשש קיומי". עם זאת, היצירה ננעלת במעין ריקוד חיזור שמשאיר אחריו נימה אופטימית למרות הכול, עם תלבושות בניחוח ספרדי וקצב סוחף המזכירים לנו כי לצד הפגיעות, חוסר הודאות והחורבן החיים הם צבעוניים, סוחפים ודינם להימשך.