"אם אי-פעם תסעו בשבע בבוקר בקו 164 (של אגד), תמצאו בו את כל מרכיבי החברה הישראלית צפופים ומעוכים זה על זה, מזקנה חרדית בת 90, דרך חייל דרוזי עם שני קיטבגים על הגב ועד ילד בן חמש שמשום מה נוסע בלי ליווי. בין כל אלה יושב צעיר פרנואיד אחד, שלא יכול לסבול את כל העיניים השיפוטיות של נוסעי האוטובוס ומחליט לעשות כל שביכולתו כדי לשנות סדרי עולם".
יצירת מחול חדשה וכנס עיצוב מגדרי: סוף שבוע של תרבות
תרבות במלחמה: לקט האירועים הכי שווים לרגל פסח
כך נכתב על "קו 164", מהצגות ה"קצרנטו", מסלול ההצגות הקצרות בתיאטרונטו, פסטיבל הצגות היחיד ה-33, שייפתח רשמית בשלישי בערב בתיאטרון יפו, בביצוע יוצרה, השחקן בן ה-22 איתמר מועלם ובבימוי נעם פרנק. כמי שנסע לא אחת בקו דנן, המחבר בין פתח-תקווה לבין רחובות ועובר בסמוך למקום מגוריי בדרום-מזרח רמת-גן, סקרן אותי מאוד לשוחח עם פרנק, כולה בן 20 ושליש, ה"מסומן" כאחד מבמאי העתיד של ישראל ולשמוע ממנו איך דוחסים את המיקרוקוסמוס האנושי שבפתח הכתבה בהצגה קצרצרה של רבע שעה ולא רק על כך.
"גיבור ההצגה מצליח לתפוס מקום באוטובוס ה'מפוצץ' ופתאום מייסר אותו על כך המצפון שלו והוא מנסה להבין איך אפשר להפוך את האוטובוס למקום שוויוני יותר ולאט-לאט נסחף לאיזו מערבולת מחשבות שבכלל לא קשורה למציאות", פרנק מכניס אותנו לעובי הקורה. "ההצגה מנסה להגיד אם אפשר להיות שוויוניים בצורה מלאה, או שצריך ללמוד להתמודד עם העולם כמו שהוא גם אם לפעמים הוא לא 'פייר".
מה מנחה אותך בבימוי ותוך כדי זה היכן השחקן שבך?
"בגלל שבמקור אני מגיע מהמשחק, אני הולך עם השחקנים שאני מביים בהנחה שיש דברים שהם מבינים יותר טוב ממני מה טוב להם. אצלי כולם מביאים רעיונות ומפרים זה את זה".
מי ייעץ לך הפעם בבימוי?
"ייעצו לי חברי הוועדה האמנותית המשובחת של הפסטיבל שהם..."
אינני מתכוון אליהם!
"אז אל מי?"
אל אחד שמכיר אותך יותר טוב מכולם.
"אם אתה מתכוון לאבי, גיל פרנק, אנחנו מייעצים זה לזה. אפילו אמא שלי (האמנית ענבר היימן), שלא מגיעה מעולם התיאטרון, אבל מבינה הרבה בתחום, מייעצת. במשפחה אנחנו מעין חמ"ל של רעיונות".
אבא שלך יבוא להצגה?
"בטח שיבוא כפי שהוא בא לכל מה שאני עושה".
ואז הוא ייתן צ'פחה של עידוד או יבקר?
"בטוח שייתן צ'פחה, אולי גם איזו ביקורת קטנה שיש תמיד, אבל אני מחזיר לו, זה בסדר".
מתי נחשפת לראשונה לתיאטרון?
"מהפעם הראשונה אני לא זוכר כלום. זה היה באזור גיל שנה וחצי, שנתיים, כשאמא שלי לקחה אותי לראות את אבא שלי ב'המלט'. מספרים שכאשר הוא נכנס לבמה בתור הרוח של המלט, בכיתי עד כדי כך, שאמא שלי נאלצה לצאת מהאולם איתי".
כלומר, התחלת את דרכך בתיאטרון באיזו טראומה קטנה?
"כן, כך מספרים".
וההצגה הראשונה שראית?
"עוץ לי גוץ לי', בקאמרי. להראות הצגה טובה לילד, זה פותח את הראש, כך שראיתי אותה שוב ושוב".
מי או מה הרשים אותך שם?
"התפעלתי מעד כמה אפשר להשקיע כדי להראות לילדים תיאטרון אמיתי, עם תפאורה, מוזיקה ושחקנים שנתנו הכול".
מדבריך ניתן להתרשם שצפית כבר אז בהצגה לא רק בעיניים של ילד, אלא גם בעיניים של במאי.
"מכיוון שהיה לי ניסיון מההצגות של אבא שראיתי, שמתי לב גם לצד הטכני וההפקתי של הדבר. אבל לא רק הצגות שראיתי, אלא גם טלוויזיה שראיתי המון ומיד חיקיתי מה שאפשר. זה כולל, כמובן, את הצפייה בסדרת 'הפיג'מות', שהייתה אחת הסיבות לכך שנכנסתי למקצוע השחקן".
מה הביא אותך בגיל תשע וחצי לשחק בהצגת "מסעות אודיסיאוס" בגשר?
"רועי חן כתב את הצגת הילדים המדהימה הזאת. כשחיפשו ילד לתפקיד הראשי של טלמכוס, הבן של אודיסיאוס, עשו לשם כך אודישנים. למזלי, הופעתי קודם לכן בפרסומת עם יובל ינאי, משחקני גשר והוא המליץ עלי. אז עשיתי אודישן כמו כולם - ולשמחתי נבחרתי".
כיצד היה לעלות על הבמה בגיל כה צעיר?
"וואוו! אני זוכר שמהתחלת החזרות, עוד לפני שעלינו על הבמה, זה הרגיש לי נכון והכי מרגש בעולם. עכשיו אני פוחד יותר לעלות לבמה מאשר אז, כשזה היה לי לגמרי טבעי עד כדי הרגשה של בית".
ואז בא רומיאו...
"אכן, בגיל 17 וחצי, הגיל הכי קרוב לרומיאו, קיבלתי את התפקיד בהצגה שהועלתה בסטודיו גשר כשמולי פרטנרית נהדרת כמו נטע רוט, ששיחקה את יוליה".
ועם אביך?
"שיחקנו יחד בהצגת 'קוריולנוס', בהבימה, שם הופעתי כבן שלו וכנכד של גילה אלמגור, שעכשיו מנהלת את תיאטרונטו, שם יש לנו כעת סגירת מעגל מרגשת. ב'קוריולנוס', שם הייתי ילד יחיד בין מבוגרים ולא הכרתי אף אחד, היה לי מאוד נוח, כשהיה איתי מישהו על כך קרוב כמו אבא. עם גילה היה לי חיבור מהרגע הראשון והקשר בינינו נמשך עד היום, כשהיא באה להצגות שלי.
"אבא ואני שיחקנו שוב כאב וכבן גם ב"הבאר', אחת מסדרות הנוער שבהן השתתפתי. היה לי נהדר להיות איתו בצילומים, גם אם ניסה להצחיק אותי, אם כי לא כמו ב'קוריולנוס', שם הוא היה עושה לי כל מיני שטויות קטנות עד שהפסיק".
מתי תביים אותו?
"זאת שאלת השאלות. אני בטוח שגם זה יגיע ואולי תהיה לנו הפקה משותפת עם גלי, אחי הגדול (גלי, 24, בנו של גיל פרנק - מנישואיו הקודמים עם מרב גרובר), סטודנט שנה ג' בניסן נתיב".
יש ביניכם תחרות?
"לא, ממש לא. ראיתי אותו לפני חודש בתפקיד ראשי בסטודיו וכל כך התמוגגתי שלא האמנתי שהאח שלי כזה שחקן מטורף".
בהצגה שאולי תהיה לכם עם אביכם תשחק גם אתה?
"לא, הם ישחקו ואני אביים; כל אחד והמקום שלו".
יש לך חיים מחוץ לקריירה?
"יש לי החיים הרגילים של בן 20, אבל תמיד אמרו לי שיש לי נפש של מבוגר ונראה שאני מתמיד בדרך הזאת. אני מאוד אוהב עבודה קשה ואם אני לא עובד, אני קצת מתחרפן".
לאן אתה בורח מאותה "עבודה קשה"?
"אם אני רוצה לברוח, אני טס לחו"ל. לונדון היא האהבה שלי בחיים האלה, שם אני מטייל ויכול לנשום טיפה מחוץ לכל הטירוף שקורה פה".
לסיום, אינני מסוגל להתאפק מלשאול אותך אם אכן התבטאת שיש לך... תסביך אב ואתה רוצה להיות גדול ממנו?!
"יש כאלה שלוקחים מה שאומרים וזה גדל להיות יותר ממה שזה. בסך הכול אמרתי שיש לי רצון להוכיח שאני מספיק טוב בזכות עצמי, כשהכישרון שלי יוכח בלי פרוטקציה ובלי קשר למשפחה ולייחוס".