בפתח הראיון סיפר: "יעקב היה המורה הכי משמעותי שהיה לי, בטח בקומדיה, אבל גם בתיאטרון. פגשתי אותו ב'נהג של מיס דייזי' עם ליא קניג. עשינו 278 הצגות, אני זוכר כי דיברנו על זה הרבה. בילינו יחד שלוש שנים משמעותיות, ומה שבעיקר למדתי ממנו זה שאין גבולות, שאתה מכיר את הגבולות רק כשאתה עובר אותם“.
אחד השיעורים המשמעותיים שבנדק למד מכהן היה על לקיחת סיכונים בתיאטרון, “לא מתים אצלנו במקצוע מליפול מהבמה“, הסביר בנדק. ”הקהל מחבק אותך באהבה שלו. התאהבתי מאוד באהבה שהוא מקבל מהקהל כשהוא נופל, כשהוא מנסה משהו וזה לא עובד, אבל רק ככה לומדים“.
"למדתי ממנו הרבה על צניעות, ועל כבוד לפרטנרים שלך, ועל פרופורציות של המקצוע הזה“, המשיך בנדק. ”הוא הסתכל על החיים בגובה העיניים ולא מלמעלה. במקצוע שלנו מאוד קל לאבד את זה ולחשוב שאתה יותר חשוב מהחיים. אז הוא לא חשב ככה. ככה הוא חי, וככה הוא גם מת“.
"הוא היה קורא לי דביר אהובי“, נזכר בנדק בחיוך. "הוא באמת אהב אנשים והתחבר מהמקום הכי אותנטי. תמיד היה לי צורך להתקשר אליו בחגים ובימי ההולדת שלו, והקול שלו היה שונה בשיחות האלה“.
השיחה האחרונה ביניהם התקיימה כשבנדק הזמין את כהן להופעת הסטנדאפ הראשונה שלו. למרות שכהן כבר לא יכל להגיע בשל מחלתו, הוא העניק לבנדק מילות עידוד אחרונות: "תהיה אתה, תהיה אתה, מתוק“. בנדק סיים את הראיון במילה אחת, רוויית רגש: ”געגועים“.
התרעות פיקוד העורף