"אם הקהל מנוע מלבוא אלינו בגלל הקורונה ואי אפשר לפתוח את האולמות, נבוא אליו דרך הרשת", אומרת לילך דקל-אבנרי, מהבמאים המרכזיים בפסטיבל תמונע 2020, שייפתח מחר בניהולו האומנותי של ניצן כהן ויועבר באופן מקוון.
למרות המצב הקשה בתרבות, בתמונע לא סוגרים, אלא ממשיכים ליצור בכל צבע של רמזור מתוך אמונה שהיצירה אף פעם לא נפסקת ומוטלת עליה החובה להגיב על התקופה שבה היא נוצרת ורק יש למצוא את האפיקים הנכונים בשבילה, כדברי המארגנים.
הכיוונים שנבחרו הם "ובכל זאת", פודקאסט של תסכיתי-כיס ו"יוצרים.ות מציאות", סדרה של דיוקנאות תיעודיים. יוצרי תסכיתי הכיס הם: מעין אבן; יפתח אופיר ומור לידור; אילנית בן-יעקב ונועה בקר; ליאור גליציאנו; נועה וגנר; אלי חביב; מעין וגילי יובל; דניאל כהן-לוי; רועי מליח-רשף וליבי רן.
היוצרים בסדרת הדוקו הם: נדב בושם; יואב ברתל ואביגיל רובין; יגאל זקס וקבוצת "עבודה"; עמית זרקא; דניאל כהן-לוי; עדילי ליברמן; אורי לנקובסקי; יוסי צברי; עומר קינן והבמאית לילך דקל-אבנרי, שעומדת במרכז דברינו הפעם.
אבל תחילה דבריו של ניצן כהן, כאמור אחד משני המנהלים האמנותיים של הפסטיבל: "הלכנו לבתים של היוצרים והיוצרות שלנו עם מצלמות ועם המון סימני-שאלה והם הכניסו אותנו פנימה, ללב ולמחשבות שלהם, כולל סימני השאלה שמתלווים לכך. קיבלנו תמונת מצב עכשווית של כל אחד ואחת ברצף שכולנו נמצאים בו כעת.
"ככה זה בעידן הזום", אומרת דקל-אבנרי. "מי יודע, אולי גם בעתיד ניתן יהיה להציג בלי אולמות, כשאיש-איש יצפה בהצגה מביתו בלי צורך לצאת ממנו. אבל אם לדבר ברצינות, מה שהוא כורח המציאות כעת לא בהכרח שיתאים לימים שאחרי הקורונה. לא רק שהחידוש לוקח משהו מרוח התיאטרון, אלא שהעלות שלנו גבוהה מדי. לכן, למרות שאני מוכרת כמי שמפלרטטת עם צורות תיאטרון חדשות, אני לא יודעת אם להמשיך.
"מצד שני תיאטרון הזום יכול למשוך קהלים נוספים, כולל קהלים שאינם דוברי עברית בחוץ לארץ, כמובן בצירוף כיתוביות. אני עצמי הוזמנתי לביים מכאן דרך הזום הצגת תיאטרון שתועלה במוסקבה. לאחר שבהפקות שלי מיציתי את התמיכה מהקרנות בארץ, אולי טוב שיש האפשרות לביים בחו"ל.